במקום שירות חובה דרושה לישראל אליטה משרתת

הויכוח על ועדת פלסנר יושב על מספר הנחות יסוד שלא בוררו עד תומן, וחלקן כבר אינן רלבנטיות למדינת ישראל ולעתידה. להלן הנחות היסוד:

לישראל דרוש צבא המבוסס על התנדבות:

נכון שלישראל דרוש צבא, וצבא חזק ואיכותי, אך הרעיון של “צבא העם” כבר אינו הכרח. יתרה מזו – רוב הצבא ממילא כבר מושתת על משרתי קבע איכותיים. בנוסף קולות מקצועיים רציניים מעלים ספק ביכולתנו לשמור על עליונות צבאית על בסיס מתנדבים, ומציעים לשקול ברצינות מעבר לצבא מקצועני משרת.

דרוש שוויון בנטל:

הנחה זו נכונה כמובן, יחד עם זאת צריך לזכור כמה דברים: הנטל אותו מוכנים האזרחים לשאת כיום קטן מזה שהיו נכונים לשאת כשהקמת המדינה עמדה לנגד עיני הציבור. זו אחת הסיבות שיש ירידה בנכונות לשרת ולהתנדב בכל המקומות, לא רק בצבא.

שנית החרדים אכן מאמינים כי הם נושאים בנטל ביושבם באוהלה של תורה. ולכן יש כאן ויכוח אידיאולוגי עמוק ומורכב הרבה יותר מאשר ויכוח פוליטי.

ללא השתלבות של החרדים והערבים מדינת ישראל תקרוס:

הנחה זו נכונה כמובן. החרדים מהווים כ 10% מאזרחי ישראל, והערבים כ 23%, וכבר כיום 50% מילדי כיתה א’ הם חרדים או ערבים. אך  השתלבותם של ערבים וחרדים חיונית לעתיד ישראל דווקא ברמת התרומה למשק, והיא אינה חייבת להיות דווקא ב”שירות חובה”. היא יכולה להמשיך ולצמוח בתהליך חכם של הידברות, כשהדגש הוא השתלבות בכוח העבודה!

ומה לגבי שוויון בנטל השירות?

ראשית החזון שהעם התלכד מאחריו הוא צדק חברתי ולא שוויון בנטל…

כיוון ששירות חובה אינו בהכרח הדרך לשמור על איכות הצבא, חשוב לחזור לחזון, וליעד שנראה מקובל על רוב העם ישראל יהודית ודמוקרטית. לכידות והון חברתי הן תנאי להמשך שגשוגן של חברות בכלל ולהמשך בניינה של חברת מופת בישראל בפרט. הצבא אמנם שימש בתפקיד כור ההיתוך ו”המלכד החברתי” בעשורים הראשונים לקיומנו, אך כיום הוא אינו המכשיר המרכזי. שירות אזרחי והתנדבות, לדוגמה, הם כלים אפקטיביים הרבה יותר.

לסיכום

המסקנות הן שהפעם צודק ראש הממשלה: ראשית כפיה אינה הדרך הנכונה במקרה של פערים אידיאולוגים כה גדולים, כי היא רק מגדילה את השינאה והקיטוב, הדרך היא ליצור הסכמות בהידברות. שנית על ראש הממשלה לבחור ולנהל את המלחמות הנכונות, והמיקוד שלו אכן צריך להיות בקידום יציאת חרדים וערבים לשוק העבודה ולא בשירות צבאי. על מנת לקדם השתלבות בכוח העבודה יש ליצור הידברות, לתת תמריצים, וחשוב לזכור שהטיפול בקיצבאות אפקטיבי הרבה יותר, ויביא תוצאות חשובות לאין ערוך בהשוואה לגיוס בכפיה.

בנוסף נכון יעשו ראש הממשלה ושר הביטחון אם יקימו ועדה לבחון את נושא “שירות החובה”. אין ספק שעדיף לחזות פני עתיד, ולהיערך מראש, כבר היום, להעברת הצבא לצבא משרת מקצועני, המבוסס על משרתי ציבור שכירים איכותיים ביותר.

ומה לגבי הלכידות וההון החברתי שכה חשובים לעתיד ישראל? מהלכים כאלה מחייבים את הממשלה להמשך פיתוח הכיוונים של התנדבות ותרומה. חשוב לקדם את השירות האזרחי, אך חשוב יותר ליצר בישראל תרבות של אליטה משרתת. כל אחד יכול לשרת – בועד מנהל של עמותה, לצאת לקדנציה בשירות הציבורי, או לבחור במסלול חיים של שירות ציבורי, כעובד ציבור, רופא, איש חינוך או איש צבא. בדבר אחד אין כל ספק, לישראל יש הון אנושי נפלא, מנהלים יזמים ומנהיגים משכמם ומעלה, ולמען עתיד ישראל, שגשוגה וחוסנה החברתי דרוש שמנהיגים אלה יראו עצמם גם כאליטה משרתת.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*