שמעון פרס מדבר על מנהיגות בועידת הנשיא 2013

בשנת 2013 הייתה לי הזכות לא רק לפגוש את שמעון פרס ז”ל באופן אישי, אלא לשמוע מה הוא אומר על מנהיגות, כמה פנינים מדבריו:

  • “מנהיגים לא צריכים להוביל, אלא להסכים להיות מובלים על ידי העם שלהם”
  • “הכיכרות חזקים מהפרלמנטים”
  • “היום אני מבין שהכוח האמיתי הוא כוחו של הרצון הטוב”
  • “מנהיגים פשוט לא יכולים לשנות את העולם”

אז מה זה אומר? שאנחנו יכולים לשנות את העולם, שעם רצון טוב ויוזמה – אפשר להוביל לעולם טוב יותר, זה נכון על מנהלים אבל בעצם על כל אחד.

היום אני מבין שהכוח האמיתי הוא כוחו של הרצון הטוב!” שמעון פרס

ועידת הנשיא נפתחה ברב שיח על הנושא הראוי לה ביותר – מנהיגות. הפאנל הפותח בהנחיית דנה וייס כלל שלושה מנהיגים מרתקים, שמעון פרס, טוני בליר, ורם עימנואל, ועסק במגוון שאלות. השאלה הראויה מכולן הייתה – “מדוע כה מעט מנהיגים מצליחים לעשות הבדל אמיתי?”

“אי אפשר באמת להנהיג”

נשיא המדינה, מר שמעון פרס, הציג תזה מרתקת לפיה מנהיגים לא צריכים להוביל, אלא להסכים להיות מובלים על ידי העם שלהם. “מנהיגים פשוט לא יכולים לשנות את העולם” הפתיע הנשיא את כל מי שחושב כי הכוח הרב בידי נבחרי ציבור יכול להשפיע לטובה.

“הכיכרות חזקות מהפרלמנטים!” המנהיגים לא יכולים להפסיק את הטרור, הם אינם יכולים לפתור את המשבר הכלכלי. הדרך היחידה שלהם לפעול היא עם הציבור שלהם. הציבור רוצה שיקשיבו לו ויכבדו אותו. אם המנהיג יודע להקשיב לעומק לציבור שלו, אז הציבור יהיה עם המנהיג ולהפך. המנהיגים הם משרתים ולא שולטים!” הדגיש נשיאנו.

לדעת פרס הציבור כיום מרגיש אי ודאות וספקות לגבי העתיד, ממספר סיבות:

  1. אי ודאות עקב כך שלא דאגנו למשאבי הטבע לעתיד, אפילו האויר הופך משאב נדיר.
  2. חשש ודאגה מהעובדה שהטכנולוגיה עלולה להחליף את מקומות העבודה ולייתר את העובדים.
  3. אי יציבות ברמת הביטחון האישי, במציאות בה קבוצות קטנות יכולות להרוס את חיי הרוב, “לעשות טוב צריך רוב, אך להרוס מספיק מיעוט. ראו איך 2 אנשים יכולים לזרוע טרור בבוסטון” הדגיש.

פרס חידד את החשיבות של המנהיגות אוטנטיות, באומרו “איני ממליץ לאיש לחקות את מנהיגי העבר”. שיתף את הקהל האדיר שמילא את בנייני האומה בנסיונו: “רוב זמני בשישים וחמש שנות עשייה הוקדש לטיפול במתחים וחיכוכים. כיום אין לי מתחים, ואני שואל את עצמי מה עלי לעשות. אני פונה לציבור, אני תלוי במתנדבים, ואני מבין שהכוח האמיתי הוא כוחו של הרצון הטוב!” חתם הנשיא במשפט מעורר השראה.

טוני בליר: מנהיגות במורכבות

טוני בליר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, שנכנס לתפקידו בגיל 43, פתח בסיפור משעשע:

“נבחרתי לאחר 18 שנים באופוזיציה. המנהג הוא שראש הממשלה שהפסיד אורז את חפציו ויוצא מן הדלת האחורית. וראש הממשלה הנכנס דרך הדלת הקדמית כשכל הצוות של דאונינג 10 עומד ומוחא לו כפים. נכנסתי ומצאתי את הצוות בוכה מצער על הפרידה מג’ון מיג’ור, ראש הממשלה היוצא. והתישבתי נבוך בכורסא במשרד הרשמי של ראש הממשלה, והחלפתי מבטים עם ראש הצוות, ושאלנו אחד את השני “מה עכשיו?”…

“וזה בדיוק החלק הקשה של מנהיגות. להוביל, לקחת אחריות, לצעוד קדימה, ולקחת את הסיכון לביקורת וכישלון. במזרח התיכון המנהיגות קשה במיוחד”, הוסיף בליר, כיום שליח הקוורטט באזורנו, “היא קשה כי לעיתים נראה שכל האופציות על השולחן רעות. יתרה מזו, הציבור מצפה מן המנהיג לדעת, אבל לא ניתן באמת לדעת, ובכל זאת על המנהיג לקבל החלטות באי ידיעה באי ודאות ואי יציבות!”

“וקושי נוסף מעבר לצורך לקבל החלטות באי ודאות הוא הפער בין הטווח הקצר לטווח הארוך. מחשבה על האחד יכולה להביא מסקנות הפוכות מאשר על הטווח השני. יש להעדיף את הטווח הארוך, ולהחליט החלטות הצופות פני עתיד, תוך הכנסת יכולות של חשיבה יצירתית”.

בשני המימדים הללו, קבלת החלטות באי ידיעה ובתנאים של סתירות ועמימות בליר מתאר למעשה מנהיגות במורכבות.

זה זמן קשה למנהיגים, והרבה קל קשה לתת עצות מאשר להוביל. למנהיג יש רק ברירה אחת, תעשה מה שאתה מאמין שהוא נכון, גם אם זה קשה”. קחו זאת עצה טובה לכל אחד מבליר עתיר הניסיון.

בליר התייחס גם לאתגרים של ממשלות, וציין שניים עיקריים: Efficacy, ועבודה בשותפויות וממשל מאפשר.

הוא סיכם בכך שמנהיגים צריכים להיות בעלי חזון, וציטט את פרס אמר ש”מנהיג צריך להחליט האם הוא רוצה להיות בספר ההיסטוריה או בספר האורחים”, והמליץ ש”ישראל צריכה מנהיגות לשלום, שתיכנס לספר ההיסטוריה! “

מנהיגות לכישלון

רם עימנואל, יועץ בכיר לקלינטון, ראש הצוות של אובמה, וכיום ראש העיר שיקגו הפתיע כשאמר כי “הדבר הראשון שעולה בדעתו במחשבה על מנהיגות הוא ‘כישלון’. מנהיגים נכשלים, השאלה היא האם הם לומדים מכשלונם. למשל המנהיג הגדול ביותר של אמריקה אברהם לינקולן, נכשל פעמים רבות, ולמד מכשלונותיו. מנהיגים נכשלים, האתגר שלהם הוא ללמוד מכשלונם”. אני חושבת על הכישלוות שלי, ומה אני לומדת מהם, ועל החשיבות ההולכת ועולה של למידה לאורך החיים כדווקא כיום כשקצב השינוי עולה.

האתגר השני של מנהיגים לפי עימנואל, הוא “לאתר את ההזדמנות בכל משבר”. חבל לתת למשבר “ללכת לאיבוד” בלי להפיק ממנו דברים חיוביים ואפילו הזדמנויות! הוא הדגיש כי כיון שהשינוי הוא הדבר היחיד הקבוע, תפקיד המנהיג לחבב את השינוי על הציבור, שפעמים רבות רואה בו איום. “הציבור צריך להבין מה הוא מקבל מן השינוי”.

עימנואל מבחין בין האמצעים לשינוי לבין המטרות אליהם מכוונים, לדבריו אסור למנהיגים להתבלבל בין אמצעים לתוצאות. והוא ציטט את קלינטון: “לחזור ולעשות את אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות הוא סימן ראשון לאי שפיות…”

 לתפיסת עימנואל המנהיג צריך להעביר לציבור 3 דברים: עוצמה, ביטחון, אופטימיות

עימנואל ובליר הסכימו שמנהיגות כרוכה בעשייה. בליר אמר כי “אנשים נותנים אלף סיבות למה לא לעשות, הרעיון הוא למצוא סיבות לעשות!”, ועימנואל סיפר כי בקונגרס אין צורך לנמק הצבעה שלילית או נגד, אבל להצביע “כן” או לעשות משהו דורש הסבר, אבל רק כך מובילים שינוי.

שלכם ובשבילכם

ד”ר מיכל חמו לוטם

דצמבר 2013

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*