דרושה מנהיגות פורצת דרך לשלום

נכתב בשיתוף עם אופיר פז פינס

מנהיגות פורצת דרך - רודי ג'וליאני

רודי ג’וליאני ניהל למופת את משבר אסון התאומים בניו יורק

מלינקולן במלחמת האזרחים האמריקאית, דרך וינסטון צ’רצ’יל במלחמת העולם הראשונה ועד רודי ג’וליאני בזמן אסון התאומים – מנהיגים נולדים באסונות ומלחמות, ונבחנים בהם. גם המלחמה הנוכחית מעלה שאלות מרכזיות על נושא תפקיד ותפקוד המנהיג והמנהיגות הפוליטית. מדינת ישראל מתנהלת כיום במצב של מלחמה בעצימות נמוכה. זהו מבחן קשה, שדורש טיפול חכם בחזיתות רבות ומורכבות.

 האתגר המנהיגותי

תהליכי מלחמה, כמו גם תהליכי שלום, מוביל ומנהיג ראש הממשלה, למרות האחריות המשותפת של כל חברי הממשלה. במהלך מלחמה ראש הממשלה עסוק במגוון חזיתות, הבינלאומית, הצבאית, העורף, התקשורת, וכמובן הפוליטיקה הפנימית. הפוליטיקה הפנימית נובעת מכך שמרבית נבחרי הציבור עסוקים בעצמם ובמקסום האינטרס האישי והמפלגתי לעיתים על חשבון האינטרס הציבורי.

גיזרה מרכזית נוספת של המנהיג היא הציבור. הציבור מצוי בעת מלחמה בהפתעה והלם, ומוצף רגשות מעורבים – בלבול, פחד, כעס, עצב, וחרדה. מצב זה מוגבר כיום עוד יותר לאור התקשורת, הרשתות החברתיות והאפליקציות. כל הללו הופכות את המלחמה ל’תוכנית ריאליטי 24/7′, המעצימה את ערבוביית הרגשות והמצוקה, ובעטיין גם את ההקצנה של פרטים וקהילות.

מנהיגות פורצת דרך מביאה למפנה

המשבר מעצים את הצורך של הציבור במנהיגות פורצת דרך שניתן להישען עליה. הציבור זקוק למנהיגות שקולה שתשדר שליטה בהגה, דבר זה מקל על העם להתמודד עם המשבר ועם רגשותיו המעורבים. הרצון הקולקטיבי הזה מהווה הזדמנות פוליטית ליצר חוזה חדש בין המנהיג לבוחריו, אבל הוא גם חלק מההזדמנות האמיתית – להוביל לנקודת מפנה. לכן המבחן הראשון למנהיג בהתמודדות עם משבר הוא שמירה על קור רוח וביטחון תוך ניהול דיאלוג מתמיד עם הציבור.

 קור רוח ושיח עם הציבור הם אמנם תנאי הכרחי לניהול מיטבי של המשבר, אך ניהול מיטבי של המשבר איננו מספיק. הסיבה לכך היא שתפקיד המנהיג איננו רק לנהל, תפקידו להנהיג!

 בכל משבר טמונה הזדמנות לנקודת מפנה – זיהוייה הוא המבחן השני של מנהיג בעת משבר. לזהות את ההזדמנות האסטרטגית הזו, וכמובן להשקיע מזמנו לקדם אותה, כולל לנתב את הלכי הרוח של הציבור לכיוון ההזדמנות אליה הוא רוצה להוביל. היכולת להפגין יצירתיות וגמישות מחשבתית תוך ערנות לשעת כושר הכרחיות למנהיגות פורצת דרך מסוג זה. אבו מאזן ויוזמת השלום שלו הם הדוגמה העכשווית לזיהוי נקודת מפנה שכזו, אולם לשלום דרושים שני מנהיגים.

 ניהול משבר מלחמתי בצורה מיטבית מחייב מנהיגות ראויה, אולם זיהוי ההזדמנות האסטרטגית והובלה אליה ברמה הפנימית והחיצונית מחייב מנהיגות טרנספורמטיבית.

למרות זאת במרבית הפעמים ההזדמנות להוביל למפנה מוחמצת, בין היתר כיון שמנהיגים מעדיפים את הסטטוס קוו – זהו אזור הנוחות שלהם. זה ההבדל הדק בין מנהיגות רגילה למנהיגות פורצת דרך, כזו המעצבת את ההיסטוריה.

ההזדמנות האסטרטגית במלחמה היא שלום

ההזדמנות האסטרטגית הטמונה במלחמות היא לרוב שלום. אולם כשהציבור נעשה קיצוני ושונא והשרים עסוקים בצבירת הון פוליטי – האתגר המנהיגותי לאיתור והובלת פריצת הדרך קשה יותר. מלכודת נוספת היא התעסקות במיקרו ולא במקרו, פעמים רבות הקבינט וההנהגה מקדישים את עיקר זמנם לנושאים של כאן ועכשיו, ולא מתירים מקום לעסוק בסוגיות מאקרו, דבר שלרוב מושאר לראש הממשלה ולאנשיו הלא פוליטיים.

אין ספק כי בדידותו הפוליטית של ראש הממשלה, והעליה בתגובות ותערובת הרגשות של הציבור למלחמה הנוכחית בהשוואה למלחמות עבר מקשות על ראש הממשלה ליצר מהמשבר הזה מהלך חדש ופורץ דרך – בכך נבחנת מנהיגותו. למרות ניהול המשבר המוצלח של נתניהו עד כה, בראי ההסטוריה הוא ימדד בזיהוי והובלה אל נקודת שיווי משקל חדשה, ורצוי לשלום.

אופיר פז מרצה בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, לשעבר שר הפנים וחבר הקבינט.

הנושא רחב, אולם יש שלושה אנשים ששניים מהם זכיתי להכיר ולעבוד עימם, ששוה להשקיע בקריאה נוספת, אם לא של ספריהם, לפחות של מאמרים או כתבות עליהם:

  1. מנהיגות אדפטיבית בעת משבר – פרופ רונלד חפץ ידידי מאוניברסיטת הרוורד הוא מהמובילים בעולם בתחום ופיתח את תפיסת המנהיגות האדפטיבית, המכינה את הציבור לשינויים הסתגלותיים.
  2. מנהיגות מכוננת – מאת עמיתי פרופ יחזקאל דרור, שמדבר על מנהיגות מכוננת. אני רואה במנהיג פורץ דרך שילוב של מנהיג מכונן ואדפטיבי, שיודע לזהות ולהוביל לפריצות דרך משנות מציאות.
  3. מנהיגות וניהול משברים – מאמר על העקרונות של רודי ג’וליאני
0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*