קשה כשאול קנאה

ביום צוות ארגוני, בזמן משחק סימולציה בין קבוצות, גיליתי שקיימת קנאה עזה בין מנהלת בכירה אחת למנהל בכיר אחר, שניהם חברי הנהלה מקבילים. הקנאה היתה נעוצה בתחושתה שהמנהל זוכה להערכה רבה בגלל שהוא יוצר הכנסות לארגון. כל הארגון צפה בהצגה שהיא המחיזה בה לגלגה על אותו מנהל, ועל התרבות הארגונית שנתפסה על ידה כהאדרתו הבלתי מוצדקת.

רגשותיי היו מעורבים. מצד אחד שמחתי – הבנתי שהצלחתי בבחירת המנהל, עד לבואו הייתי היחידה שגייסה תקציבים. אבל גם חשתי מוטרדת – האם נתתי לו מקום מוגזם? בנוסף תהיתי האם יחס שונה באמת אינו מוצדק במקרה הזה, הרי ארגון תלוי בהכנסות, ומי שיודע לייצר מקורות הכנסה אכן חיוני, וטבעי שיקבל יחס שונה. למחזה הגבתי בחיוך. לאחר מכן שוחחתי עם הסגנית שלי ובנינו דרך להתייחס ולטפל בבעיה בצורה בריאה. באותו מקרה עבדנו “לפי הספר”, שממליץ לעבד את המתרחש בעת עימות, להכיל התנגדויות, לבחון את התגובות שלנו, להתבונן ביתר חברי הצוות והמעורבים בסיטואציה ולהתמקד בפתרון הבעיה.

החברה המערבית הקפיטליסטית מעודדת תחרות. המבנים שבה יוצרים מצבים תמידיים של קנאה – גם במקומות עבודה. מכיוון שהמקום בהיררכיה החברתית והכלכלית מסמל הצלחה, רבים מקנאים במישהו עקב כוחו, נכסיו ומעמדו בארגון. יש אינספור סיבות לקנא – דרגה, גודל החדר ומיקומו, גובה השכר, הזמן ותשומת הלב שאדם אחד מקבל מהמנהלת שלו וכן הלאה. לא בכדי קנאה היא אחת התחושות השכיחות ביותר בין אנשים מקדמת דנא, גם בתוך משפחות.

אריסטו ציין שהקנאה מופיעה אצל אנשים קרובים או בעלי מכנה משותף. המכנה המשותף הזה יכול להיות גיל קרוב, אישיות דומה, מעמד דומה או עיסוק דומה. האנשים הסבירים אינם מקנאים בעושרו של ביל גייטס, אלא בתלוש השכר הגבוה של עמית לעבודה. חובב הספורט אינו מקנא בקריירה של מייקל ג’ורדן, אלא בחברו הקולע יותר בקבוצת הכדורסל השכונתית, וחבר צוות אחד אינו מקנא במנכ”ל הבינלאומי של התאגיד, אלא בקידום שקיבלה עמיתתו. כיוון שהמכנה המשותף הוא תנאי הכרחי להופעת קנאה, היא רגש נפוץ בצוותים, בשל הקרבה והדמיון בין חבריהם.

יש להבחין בין שני סוגי קנאה, קנאה בונה, הקרויה גם “קנאת סופרים” שמניעה אנשים להצטיינות, מעוררת השראה, ומהווה מנוע פנימי למצוינות. כך העולם מתפתח. מולה ניצבת קנאה בעייתית, שיוצאת מכלל שליטה וגורמת לאנשים לעשות מעשים חריגים ולא מקובלים, גם במקום העבודה.

הפסיכואנליטיקאית הידועה מלאני קליין טענה כי מקורו של רגש הקנאה טמון עוד בחוויית ילדות שבה התינוק תלוי באמו, כמקור היחיד למזון. התלות הזאת מביאה ל”חמדנות אורלית”. קליין סברה כי כבר בשלב זה התינוק חולם על שליטה באם ובמשאבים היקרים השייכים לה – מזונו, החלב. לטענתה במרבית המקרים מדובר בתגובה תקינה שחולפת עם הזמן, אבל היא הבחינה בתינוקות בעלי יצר תוקפני במיוחד, או כאלה שההורות שקיבלו היתה בלתי יציבה. התינוקות הללו, מצאה קליין, יפתחו עם השנים קנאה מהסוג ההרסני. הם יעדיפו להרוס את מושא קנאתם על פני קיומו מחוץ לשליטתם.

קנאת סופרים תרבה חוכמה ותביא למצוינות, אך כשמדובר ב-Envy, היא הרסנית, גורמת סבל למקנא, ויכולה לעוות את החשיבה. היא תתאפיין במחשבות כפייתיות מטרידות החוזרות שוב ושוב, ברצון לקבל את כל מה שיש לאחר, ויכולה להגיע להתנהגות הרסנית ואלימה.

קנאה פתולוגית יכולה להפוך את הרצון להשיג את נכסי האחר (רכוש, תכונות, מעמד כוח) למעשים, ואף למעשי קיצון. זהו רגש התוסס כל הזמן, מכרסם, וזורע הרס סביבו תוך שהוא יוצר טעם מר במיוחד בצוות כולו. הקנאה חוצה דרגים היררכיים: כאשר התלמיד עולה על רבו יש מקרים שהמורה מקנא בו, ורוצה את הבעלות על משאבי תלמידו ונכסיו. במשפחות כוחה ההרסני של קנאה עלול להביא הורים לפגוע בילדיהם רק על כדי להכאיב לבן הזוג.

נתקלתי לדוגמה במנהל בכיר שקינא בצורה חולנית במנהל שתחתיו, אדם שהוא עצמו גייס לארגון. המנכ”ל היה מתייעץ בכפייתיות עם קולגה בארגון, משוחח אתו באובססיביות, דעתו מוסחת לגמרי. הקנאה גרמה לו כאב ומצוקה קשים, אבל בניגוד למרבית המקרים, שבהם היא נשארת בגדר חוויה פנימית ולא חוצה את הגבול שבין דמיון ומחשבות לבין פעולה, כאן הבכיר עשה מעשה – אחרי תקופה של התנהגויות חריגות שכללו התפרצויות אלימות שלו, הוא ניסה לפטר את המנהל שתחתיו, ויצר מציאות שפגעה בארגון ובכל הצדדים, בראש וראשונה בעצמו.

בארגונים מחירי הקנאה יכולים להיות גם כלכליים, והם גבוהים במיוחד כשהיא בצמרת: המנכ”ל והבעלים בחברה ישראלית גדולה ומצליחה שכר סמנכ”ל שיוציא אותה לעולם. הסמנכ”ל הצטיין במלאכתו ותוך זמן קצר יצר פריסה של כ-60 חנויות בשש מדינות ומחזור שעבר את המחזור של החברה המקורית. מהר מאוד החלו המתחים. המנכ”ל, שהיה גם אחד מהבעלים לא יכול היה לסבול את העובדה שהתלמיד עלה על רבו. הוא אילץ את הסמנכ”ל לפרוש, ומכיוון שהיציאה לעולם היתה בשלבים ראשוניים והעזיבה היתה מוקדמת היא עלתה לחברה בהפסדים כבדים ובסגירת הפריסה בינלאומית. הבעלים שילם בהפסדים כבדים על קנאתו.

עדיף לרסן סוסים דוהרים מאשר לדרבן פרדות עצלות (משה דיין)

קל להגיד, אבל לא פשוט ליישם. כדי להעסיק סוסים דוהרים ולתת להם מרחב לדהור מנהל צריך להיות מאוד בטוח בעצמו, כזה שלא מאוים על ידי הדחפים והתשוקות שגורמים לסוסים לדהור, או על ידי דהרתם. יעל בורג ואני בחרנו הרבה סוסים אצילים למכון למנהיגות וממשל, מתוך ידיעה והבנה ששתינו בנות חלוף, וכי יום יבוא והם ידהירו את המכון בלעדינו. זה דרש גם ממני לצמוח, להתפתח, וליהנות ממנהלי המוצלחים ממני, לפחות בחלק מן הדברים.

גם ההפך קורה: כשקלטתי מנהל צעיר ודינמי, מלא כישורים ואמביציה, לאחר שלושה חודשים בתפקיד הוא אמר “תוך שנה-שנתיים אני אחליף אותך”. התפוצצתי. הוא דיבר אמת – את האמת שלו. אחת התשוקות הבסיסיות היא לכוח, ממנה נגזרת התשוקה לבכורה, הקנאה במוביל והרצון להחליפו. המוטיבציה של אנשים לרצות להתקדם ולהצליח חשובה, אבל בתנאי שהיא מנותבת למקומות הנכונים. אם הייתי מתייחסת אליו כאיום, והייתי מקנאת בו: בצעירותו ובכישוריו, היינו מגיעים לסוף הדרך המשותפת שלנו. אולם ברגע שיכולתי להיות בטוחה בעצמי, לתת לו מקום לצמוח, להכיל אותו – אני והצוות הרווחנו. סוף הסיפור היה שהערתי לו בתוקף, הוא קלט את המסר, והמשכנו הלאה. יצא מכך שהוא, אני והארגון הרוויחו בגדול מהשאפתנות שלו.

השיעור החשוב הוא שהצורך העמוק יותר, יותר מהצורך לנצח, הוא בשייכות. תחרות פנימית מעודדת קנאה, יוצרת היעדר שייכות, בדידות, ובטווח הארוך – חוסר שביעות רצון. לכו על שיתוף פעולה, נצחו צוותים אחרים.

אתכן ובשבילכם

ד”ר מיכל חמו לוטם

יוני 2019

ברוכים הבאים למנהיגות ואושר, מגזין הניהול והמנהיגות בעולם ממהר.

ד”ר מיכל חמו לוטם היא יזמית ומנהלת בכירה; יועצת אסטרטגית, ומרצה המחוללת שיח מתמשך על ניהול ומנהיגות בעידן המהפכה התעשייתית הרביעית. סיפרה ‘ניהול וצוותים מנצחים בעולם ממהר’ עומד לצאת בהוצאת מטר.

ד”ר מיכל חמו לוטם היא גם רופאת ילדים, מומחית בחדשנות רפואית. כיום מנכל”ית מייסדת של אושיה – נשים מובילות בריאות. כיהנה כסגנית נשיא לחדשנות בשיבא, כמנכ”לית מייסדת של המכון למנהיגות וממשל בג’וינט, וכמנכ”לית מייסדת של ארגון בטרם לבטיחות ילדים, והייתה שותפה להקמת ארגונים ומיזמים רבים.

ניתן להזמין הרצאה/סדנה, או לתאם פגישת ייעוץ בתשלום – כאן.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*