ניהול ומנהיגות במורכבות או בהגיון?
“תחשבו בהיגיון” “תחשבו בהיגיון”: כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה נאמר? בעולמנו המערבי, הנשלט על ידי ההמיספירה השמאלית, אנחנו ממש מנסים לחיות לפי ההיגיון. כך למשל חלק גדול מהספרות על תהליכי קבלת החלטות מקדש את ה”רציונליות”, ולכן בבואנו לצומת בחיינו אנו משתדלים “לחשוב בהיגיון”.
גם ניהול הוא מקצוע הגיוני, כך לפחות אנו חושבים. אבל ניהול ומנהיגות במורכבות הם אתגר גובר והולך בעולמנו זה. החשיבה בקטגוריות נוחה קלה וטבעית לנו. “כן או לא? שחור או לבן? נכון או לא נכון?” אנחנו שואלים ופוסקים, פוסקים ומיד מרגישים טוב יותר. אבל המורכבות גם היא מצויה בכל מקום. החשיבה המארגת בתיקיות נקראת “סכימטיזציה”, או חשיבה רדוקציונית, ועל ישומה של חשיבה זו בעולמות התחושות והרגשות ראו המאמר הנפלא “על ניהול רגשות קשים” של יעל לי. אבל האמת היא שבסך הכל מדובר בתשוקה לשליטה, ובצורך האנושי שלנו להבין את עולמנו על ידי יצירת ‘סדר’ במציאות. ויש מספר סיבות בעטיין אנו מרגישים טוב יותר:
- כי בדורות האחרונים החשיבה רציונלית הועלתה על נס, שתי מהפכות תרמו לכך, מהפכת הידע ו”עובדי הידע” ומהפכת המיחשוב, כמכונה שמביאה לשיאים את החשיבה הקטגורית. ולכן לדוגמה המדעים, שמחשבים רציונליים, זכו להילה שהיתה חסרה במקצועות ההומניים.
- כי החשיבה שלנו עסוקה ללא הרף בארגון של העולם ובתיוג התפיסה שלנו אותו. כך לכאורה יש אמת, יש צדק, וברמה הכי בסיסית “יש סדר”, וזו דרך עבורנו להרגיש שליטה על עולמנו ועל המציאות שלנו.
- כי כשאנחנו פוסקים אנחנו צודקים. זו אחת הסיבות העיקריות שאנשים אוהבים להעביר ביקורת ולקטול אחרים. זה עושה אותם “טובים וחכמים יותר”, בעיני עצמם.
אמיתות הפוכות: תומס מאן הסופר והמחזאי הגרמני זוכה פרס הנובל, אמר “אמת טריביאלית זו אמת שהיפוכה שקר, אמת עמוקה זו אמת שהיפוכה אמיתי לא פחות. לדוגמה – יצר לב האדם טוב מנעוריו או רע מנעוריו? יש חדש או אין חדש תחת השמש? יש אלוהים או שהוא פרש מזמן? כל אחד מהללו ועוד רבים אחרים הם דבר והיפוכו, קרי אמיתות עמוקות, ובסוף שאלה של אמונה.
אנו חיים בעולם שהוא כאוטי: וכאוס זה הוא תֹּהוּ ובֹהוּ; אי־סדר; מבוכה ובילבול. במדעים הכאוס הוא מצב או תהליך מורכב ביותר שלא ניתן לתארו בצורה מתמטית בצורה אפקטיבית; תופעה שקשה לחזות את התפתחותה. (ויקי מילון). מילים נרדפות: אנדרלמוסיה, בלגן. המורכבות הזו מחייבת כישורי ניהול וניהוג חדשים וחשובים. מערכות פתוחות ומורכבות מאופיינות בכך שרב הסמוי על הגלוי, שהקשרים בין הגורמים חשובים מהגורמים עצמן, והן מתארגנות בעצמן.
אנו חיים בעולם מסודר. כל מאורע בעולם, פעולות, החלטות או מחשבות אנושיות נקבעים על ידי אירועים קודמים, זהו עקרון הדטרמיניזם, עקרון פילוסופי הסותר את תחושת הבחירה החופשית. בניגוד לפאטאליזם (אמונה בגורל), שעל-פיו “הסוף ידוע מראש”, בדטרמיניזם לא רק “הסוף” ידוע מראש, אלא גם כל שלב ושלב בדרך. בעוד שהפאטליסטים מאמינים שהתוצאה הסופית היא זהה, ללא תלות בדרך, הדטרמיניסטים טוענים שלא ניתן כלל לבחור בדרך אחרת – חייבים לבחור בדרך מסוימת, כי מכלול הסיבות גורמות לבחור כך. אם נדמה שנבחר מסלול אחר, זוהי רק תחושה, אך בחירה זו הייתה מתחייבת. וכיון שהעולם הזה הוא מסודר וכאוטי, וזו אמת עמוקה, הרי חלקים שלמים מן העולם שלנו ניתנים להתמודדות בדרך חשיבה רדוקציונית, המפרקת ומקטגרת את המציאות ועושה ניתוח הגיוני לפי פירוק זה.
רבים מאתנו סובלים מעודף חשיבה רציונלית – אנליטית, ומחילים אותה גם במצבים מורכבים יותר, בהם המציאות אינה שחור או לבן. כיון שהמציאות היא מורכבת, דבר והיפוכו, הנטיה הזו משפיעה על האופן בו אנחנו תופסים וחווים את העולם, ומצרה אותנו. עם תפיסה דיכוטומית של אחת ואפס לא ניתן לנהל, וודאי שלא לצמוח ולחיות בעושר מנטלי, קוגניטיבי, רוחני ורגשי. דווקא באזורים הלא מסודרים שווה להעמיק.
בהתיחס לכתובים נראה לי שהאמירה שעם תפיסה דיכוטומית של אחת ואפס לא ניתן לצמוח היא אמירה קשה ובמובנים מסוימים אינה מדויקת לטעמי. הצורך בהכרעה בין אפשרויות של פרשנות של מציאות כאוטית הוא בבחינת צורך קיומי הישרדותי. מענה לצרכי ודאות, בטחון, קושי לחיות במציאות פנימית של מתח וכו.רק שההכרעות הללו יכולות להיות בתמונות הקטנות כאילו כל החלטה היא בבחינת יצירת כאוס שיש להחליט בתוכו על ההכרעה הבאה. זו דיאלקטיקה שלדעתי אין אפשרות להימנע ממנה .ההתמודדות עם מצבים מורכבים (ואני מכירה מעט שאינם כאלה) רצופה הכרעות של אחד ואפס ואורכה של רצועת החלטות אלה אינו מעיד על העומק שלהן. אולי השילוב בין תכני ההכרעות לבין המודעות להיותן טנטטיביות הוא שיהפוך את עולמנו לעשיר יותר, אמיץ יותר, מורכב ולא סופי ויהפוך את חיינו לקרקע דשנה לצמיחה.
גלי יקרה – כרגיל את מוסיפה זויות חדשות וחשובות. אות צודקת כי אנו במצבי כאוס נוטים ליצר פירוק לשאלות יותר בהירות וסדורות של 0-1, עונים עליהן ומתקדמים. את צודקת שזהו אכן חלק מהצורך העז אותו ציינתי להרגיש שליטה על עולמנו. כוונתי היתה שהאמת לכבי כאוס וסדר היא אמת עמוקה, כלומר שתי הטענות נכונות. ולכן אנשים שרק חושבים בדרך רדוקציונית, חישבת 0-1 חיים בעולם ברור אך ללא הכרה במורכבות של עולמנו – קשה עד בלתי אפשרי לצמוח צמיחה פנימית אמיתית.