חורבן הבית השלישי – 5 סיבות לעתיד שעלינו למנוע
תרחיש חלומות לשנת 2050: ישראל היא חברת מופת משגשגת, בה מתקיימת תרבות של מצוינות יחד עם דאגה לחלשים, לכידות ופערים חברתיים קטנים. במדינה מתקיימת יצירה תרבותית, פיתוחים מדעיים ותעשיות משגשגות. אזרחי המיעוט חיים בשוויון מלא ובאחווה עם אזרחיה היהודיים, הרוב היהודי שומר על קשר עם יהדות התפוצות, ויש שלום בגבולותינו.
תרחיש זה הוא בהחלט עתיד אפשרי. על מנת לממשו רבים צריכים לפעול רבות יחד בנחישות ובהתמדה. יחד עם זאת חשוב לדעת כי למדינת ישראל ישנו גם עתיד בלהות, ושהיא מדינה ודמוקרטיהבסכנה. הידיעה וההבנה הזו חיוניות על מנת לעשות הכל על מנת למנוע עתיד כזה, ולכוון ולהוביל לתרחיש החיובי.
מדינה בסכנה
בצד גאווה על הישגי ישראל יש תרחישי עתיד קטסטרופליים שעלינו למנוע. יש חמש הסיבות שעלולות להוליך אותנו לחורבן הבית השלישי:
- היסטוריה של חורבן בית ראשון ושני, על רקע שנאת חינם.
- ישראל היא “מדינה במעבר” שטרם כוננה לה “ברית ייעוד”
- העובדה שישראל מתמודדת במקביל עם שני אתגרים ייחודיים השילוב של מדינה יהודית ודמוקרטית, והשטחים הכבושים
- ישראל חיה בפרדיגמת “הישרדות
- חורבן ישראל או שמירתה כמוקד מדמם במזרח התיכון משרתים אג’נדות של מדינות נוספות.
מה שקרה פעמים עלול לקרות גם בשלישית (פאולו קואלו)
היותנו “מדינה במעבר” שטרם כוננה לה “ברית ייעוד”:
הסיבה השנייה לכך שישראל היא מדינה בסכנה היא היותה “מדינה במעבר”. ניתן להביט על המעבר בשני מבטים – מעבר שכרוך בהתפתחות “ארגונית” ומעבר שנעוץ בצורך בשינוי הנרטיב, הסיפור שאנו מספרים לעצמנו.
א. מעבר ארגוני: ממדינת “סטרט אפ” למדינה שהיא מוסד – Institution השלמנו את שלב ההקמה, אך טרם הפכנו להיות מדינה ממוסדת, ואנו במעבר בין השלבים. חשוב לזכור שבראייה היסטורית קיומה של מדינת ישראל הינה הערת שוליים קצרה – 64 שנים הם פסיק בהיסטוריה. ודאי כולכם “זוכרים” שתחת פרעה במצריים שרדנו פי 4, כ 250 שנים….
ב. מעבר בנרטיב המכונן: מברית גורל Convent of Destiny, לברית ייעוד, בשלב ההקמה וגם בימים אלה ישראל היא עדיין ‘מדינה בהתהוות’ שהרעיון המארגן שלה מושתת על “ברית גורל”, גורלו המשותף של העם היהודי. ומה הנרטיב המתאר את גורלנו המשותף?
- הנרטיב בנוסח העתיק: “שבכל דור ודור עמדו עלינו לכלותינו”
- בנוסח ימינו אנו: “מדינה קטנה מוקפת אויבים”
ההבחנה בין ברית גורל לברית ייעוד נעשתה לראשונה על ידי הרב סולובייצ’יק, לגבי בריתו של היהודי עם אלוהיו. ברית הגורל נכרתה במצרים ונולדה בעקבות העימות עם האחר; ברית ייעוד נכרתה בסיני
ובמרכזה מטרה משותפת, שאיפה, ייעוד. מעבר לפרטים, גם חברות ומדינות, על מנת להתקיים, חייבות לבסס את עצמן על ברית ייעוד. מבט היסטורי על חברות מדגים שברית גורל היא דבק יחסית חלש וקצר טווח לחברות ולמדינות, שמחזיק מדינות 2-3 דורות עד שהברית מתפרקת. כשברית הגורל מתפרקת רואים רצח של מנהיגים, אי שקט חברתי, מלחמות אזרחים ועוד. זה קרה לדוגמה בארה”ב, בתהליך ששיאו היה בתקופת מלחמת האזרחים ורצח לינקולן, עד שהשכילה לבנות לעצמה ברית ייעוד המבוססת על Individual Freedom””.
הגדלת הפערים החברתיים והפיצול, רצח רבין, ולהבדיל המחאה ברחובות והדרישה לצדק חברתי, הם סימן לתהליכים הרבה יותר עמוקים. הם סימפטומים המסמנים, בין היתר, את התפרקות ברית הגורל של מדינת ישראל, ואת אובדן הדבק של הלכידות ההון החברתי והירידה בחוסן שבאה בעקבותיו. וכיון שהברית מתפרקת, וממילא היא אינה מהווה דבק ארוך טווח – האתגר שלנו בישראל הוא להשכיל בדור הקרוב לבנות לנו נרטיב חדש ולכונן לנו ברית ייעוד.
ישראל מתמודדת במקביל עם שני אתגרים ייחודיים בעולם כולו
מעבר להיותנו מדינה במעבר, הרי גורם השלישי לסכנה לעתיד ישראל הוא שמקביל למעבר עלינו להתמודד עם שני אתגרים ייחודיים:
- האתגר הראשון הוא הציונות: אנו המדינה היחידה בעולם כולו שרוצה לאחוז בשילוב המורכב של דמוקרטיה ודת, קרי בהיותנו מדינה “יהודית ודמוקרטית”. כל המדינות האחרות הן או דמוקרטיות או דתיות.אמנם יש מדינות בהן יש דת מדינה דוגמת אנגליה, אולם שם יש הפרדה מוחלטת בין דת למדינה.
- האתגר השני הוא הכיבוש: אנו הדמוקרטיה הכובשת היחידה, ומצויים בחוסר לגיטימציה גלובלית גוברת והולכת בשל כך. הכיבוש הפך עם השנים למעין “סוס טרויאני” שהכנסנו לתוכנו, פצצה מתקתקת, ויחד עם זאת הוא סימפטום לבעיה עמוקה הרבה יותר, להיותנו עם המכלא את עצמו. וכרגע הסוס הטרויאני שהכנסנו אלינו הפך לבעיה קשה: ההובלה לפיתרון של שתי מדינות הופכת קשה עד בלתי אפשרית, והיא תצריך ניתוח עקירה רחב, כואב וקשה במיוחד, שיגרור בהכרח “דימום” פנימי קשה, ועד, חלילה וחס, מלחמת אחים.
כרגע דרוש לישראל מנהיג דמוי לינקולן, שהשלים את מלאכתו של וושינטון והעביר את ארצות הברית של אמריקה משלב הגורל לשלב הייעוד.
ישראל היא מדינה ב”הישרדות”:
שותפות הגורל של היהודים, שהתעצמה עקב אובדן שליש מהעם היהודי בשואה – מביאה לקיום קבוע ב”דפנסיבה”, בפרדיגמת “העולם כולו נגדנו”. ואם זה גורלנו – אז ודאי וודאי שהוא מצדיק כל אמצעי להגן על עצמנו….
ב 1938, לפני שואת מלחמת העולם השנייה, מנה העם היהודי 18 מיליון יהודים. ב 1945 הפכנו לעם שמונה כ 12 מיליון, וההערכות הן שכיום מספר היהודים עומד על 13 מיליון, כמעט כמו אחרי השואה, והרבה פחות מהגידול הטבעי המואץ של כדור הארץ. עם שאיבד שליש מנפחו חי בפרדיגמת הישרדות, של מעטים נגד רבים, של “חסר למי שיתעסק עימנו”. פרופ’ דוד פסיג במודל הגאוגרפי מדבר על הפרנויה של מדינות שאוכלוסייתן מצטמצמת, ודאי וודאי צמצום כה ברוטאלי שחווה עם ישראל.
אולי טוב שכך? הרי גם לפרנואידים יש אויבים, ויש ראיות רבות לכך שישראל אינה זוכה ליחס שוויוני ממדינות העולם, קרי הפרנואידיות במקומה.
אך מאידך האם זהו באמת גורלנו? האם אין כאן נבואה המגשימה את עצמה? אם ננהג כמאמרו של אריאל שרון בזמנו, שגרס “להם יש דלק ולנו יש גפרורים”, אנו עלולים להדליק את המזרח התיכון כולו, ולהטביע את עצמנו במרחץ דמים אזורי כי מיהרנו ללחוץ על הדק והדליק גפרור בלתי הפיך.
לא הכל סובב סביבנו – ישראל משרתת מטרות עמוקות ומורכבות של מדינות נוספות:
וסכנה נוספת קשורה באינטרסים גלובליים. הקונפליקט שלנו משרת מטרות נרחבות, של חברות ומדינות חשובות, לדוגמה מטרות דתיות, למשל מלחמת הדת ומסע ההתעוררות האיסלאמי. אנו גם מצויים על הכוונת (לפחות הרטורית) של אירן, ולכל הגורמים הללו, שחלקם ירצו להנציח את הקונפליקט האזורי שלנו, עד שנחסל את עצמנו, השלכות רחבות היקף.
עתיד בלהות או עתיד חלומות?
ולמרות הכל אני אופסימיסטית – יש תקווה. התחזית הקודרת היא רק עתיד חלופי אחד לשנת 2050, אך יש תקווה לעתיד אחר לשנת 2050, של ישראל משגשגת, ובה 14 מיליון תושבים מתוכם 12-13 יהודים (תחזית של מכון נאמן עם הסתברות של מעל 70%) והכמות אינה העיקר, אלא האיכות – שנקיים בישראל חברת מופת בעלת לכידות וחוסן, שליחות ושותפות ייעוד שהיא גם “אור לגויים”.
איזה עתיד אנו בוחרים לעצב? איזו מדינה נשאיר לילדינו?
זה בידינו, עלינו לעשות הכל למנוע את חורבן הבית בפעם השלישית, והדור הקרוב יכריע. הבשורה הטובה היא שבורכנו בהון אנושי – הוא משאב הטבע האמיתי שלנו, המנהיגים והציבור. ורק המנהיגות והציבור וכולנו יחד נוכל לעצב לנו את העתיד הטוב.
זה בכוחנו.
לחלק א: מדינה בסכנה, לחלק ג: לישראל דרוש אברהם לינקולן
מעניין לקרוא את דב פרוהמן, ממדינת הי – טק למדינת עולם שלישי
ברית גורל וברית ייעוד הם מושגים של הרב סולביצי’ק במאמרו “קול דודי דופק”, שמקורו בדרשה שנשא ביום העצמאות של מדינת ישראל בשנת תשט”ז (1956). את מאמר פרשנות המצוין של חיים נבון על מאמרו של סולובייצ’יק תוכלו לקרוא במאמר הזה.
מיכל יקרה
על ההפניה למאמרו של חיים נבון על הרב סולוביצ’יק התודה והברכה. מאמר מרתק.
תודה גם על התמדתך בכתיבת מחשבותייך .
ברשותך אציין רק כמה נקודות
1.בתקופת המעבר כלשונך הוטבעה במדינת ישראל ברית גורל. ברית היעוד שהוצעה – מגילת העצמאות- נדחתה ונדחקה עד שכמעט נמוגה בימינו. טיבם ששל תהליכי הטבעה שהם חזקים. אברהם לנקולן נזקק למלחמת אזרחים שממנה צמחה ברית היעוד. ..ובכל זאת נוכל לקוות ש”הכל צפוי אך הרשות נתונה”..
2. יהדות כידוע לך אינה רק דת. היא תרבות שמכילה בתוכה לא מעט יסודות חילונייםץ ניכוס היהדות ע”י הדת היא בעיה כבדה בעיני.מדינת ישראל צריכה לבחור האם היא תהפך למדינת דת בשפת היהדות מדינת הלכה או מדינה המפרידה בין העולמות ומאפשרת לכל איש שבאמונתו יחיה. לצערי ברית הגורל דוחפת ומחזקת את הכיוון של מדינת ההלכה שבינה ובין דמוקרטיה מרחק רב.
3. חוסר הלגיטמציה של הכיבוש הוא לא רק גלובלי אלא גם לוקלי. הסוס הטרואני אינו מאיים רק לכלותינו פיזית אלא בעיקר ערכית ואנושית. על זה הכאב בעיני.
4. הכאוב בעיני מכל שאולי בורכנו בהון אנושי אך המנהיגות הפורמלית היום שוחקת אותו , היא בעצמה שלטון כוח שמקדש את עצמו, משת
מש במילים נכונות ושוחק אותן עד דק במעשיו. ומי כמוך יודעת שמסר המעשים חזק מהמילים . כאשר יש פער בין מילים למעשים לצערי גובר כוח המעשים. אל לנו לומר שיש לנו מנהיגות חיובית כי לא כך הוא. עלינו להזמין החלפתה של המנהיגות כדי לנסות וליצר כיוון אחר.
גלי יקרה
1. ראשית אני מסכימה מאד עם האנלוגיה ללינקולן, לומדת וחוקרת ובקרוב אעלה משהו לגביו, אנחנו זקוקים למנהיג/ים בסדר הגודל שלו, ולצערי אני לא אופטימית, לא נוכל לדלג על משבר קשה וחריף בדור הקרוב, ויש להכין את הציבור ולהתכונן אליו. אני לא יודעת שמישהו עוסק בזה בצורה סדורה. בכל מקרה לא ברור טבעו של המשבר, אולי הוא לא יהיה מעשי ידי אדם אלא רעידת אדמה, אך לא ברור כמובן מה עדיף, ואין לנו כל שליטה על זה….
2. אני גם מסכימה שהיהדות היא לא רק “דת” אלא גם “תרבות”, אך עדיין מדינה “יהודית ודמוקרטית” עם חוק השבות, ועם שיח לגיטימי על “רוב יהודי”, שהיה אגב קשה לעיכול בכל מדינה דמוקרטית אחרת, ודמוקרטיות, בניגוד לישראל, אינן מציינות לאום או דת בתעוזת הזהות. וכשהמיעוט הדתי הוא גם חלק מעם עימו אנו במצב לוחמה, כל זה ועוד הרבה – היא מורכבות אדירה בפני עצמה.
3. מנהיגות היא לא רק מנהיגות פוליטית נבחרת….. ובל נשכח שלציבור יש כח אדיר.
שיהיה שבוע טוב ושנעבור את מה שנדרש לנו ונצא מחוזקים,
מיכל