על כסף ופוליטיקאים

האם אתם יודעים כמה כסף יש לפוליטיקאים בישראל? 

הפורבס מדרג את הפוליטיקאים העשירים, מניר ברקת במקום הרשון דרך אראל מרגלית סילבן שלום (אשתו) יאיר שטרית מאיר שמיר בניימין נתניהו נפתלי בנט יאיר לפיד ובוג’י הרצוג. כן, רק גברים ברשימה של פורבס

הנתונים אינם מלאים, וחלקם אינם גלויים. חבל, שקיפות היא ערך עליון, ואור השמש מחטא…

אמנם חברי הכנסת נדרשים להעביר הצהרת הון לפי החלטת ועדת האתיקה של הכנסת, אך ההצהרות נשמרות חסויות בכספת ועדת האתיקה ורק ח”כים מעטים פירסמו את הצהרת ההון שלהם, למשל ח”כ ויו”ר העבודה שלי יחימוביץ, הח”כים יואל חסון, אילן גלאון, מרינה סולודקין, אורית נוקד, ורוברט טיבייב.

שכרם של הח”כים, לעומת זאת, גלוי, ועומד על כ 38,000 ₪, מהגבוהים במערב, ופי 5 לערך מהשכר הממוצע במשק שעמד על כ 8500 ₪ בתחילת 2012. יש הצדקה לשכר זה, אך הוא עלול לייצר ריחוק גדול ממצוקות הציבור ומהמעמד הבינוני נמוך.

בנוסף לשכר הגבוה, מהיכרות עם הדירות, החופשות, והנדל”ן של חלק ניכר מחברי הכנסת, ניתן לקבוע ברמת וודאות רבה מאד שחבר הכנסת הממוצע חי ברמת חיים גבוהה יחסית, וששיעור העשירים בכנסת גבוה בהרבה משיעורם בחברה בישראל.

מה זה אומר?

רבות מדברים על ייצוג נשים, מזרחיים, או ערבים בכנסת. לא מספיק על ייצוג המעמד הבינוני – נמוך. או יותר נכון על תת הייצוג שלו. רוב חברי הכנסת אינם מייצגים את המעמד הבינוני – נמוך!

לעשירים קל יותר להיבחר

העיוות החברתי שאנו רואים כיום נובע בין היתר מכך שלעשירים קל יותר להיבחר, משלוש סיבות:

1.  יש להם האמצעים הכלכליים להיבחר.
2. יש להם תדמית של מצליחנים, כי התרבות הקפיטליסטית סוגדת לעושר ורואה בו ערך מרכזי. חלק מהסגידה הזו להצלחה יוצרת תדמית מוטעית של “עשירים = מצליחים = שווים יותר”. והציבור בוחר במותגים ותדמיות של מנהיגים.
3. הם זוכים, בטעות (!) לתדמית של נקיי כפיים. הציבור מייחס לעשירים בטעות רמת מוסריות גבוהה יותר. לתפיסת הציבור אדם עשיר ודאי שלא יגנוב, כי הוא אינו זקוק לכסף. לעומת העני שיתקשה לעמוד בפיתוי. יתרה מזו – קל לציבור להניח שלמנהיג עשיר יהיה זמן ופנאי לשרת את הציבור, בעוד שהמנהיג העני יהיה עסוק בפרנסה.

התוצאה – הגדלת פערים ואיום מוסרי

המשמעות של כהונתם של עשירים ברשות המחוקקת והמבצעת שלנו היא אובדן הרגישות החברתית, בצד איום מוסרי:

1. אנשים נוטים להזדהות עם ולפעול למען הדומים להם. ח”כים עשירים יזדהו עם המעמד הגבוה ויפעלו למענו.
2. במחקרים נמצא שאנשים עשירים לרוב מוסריים פחות. הממצא הזה עומד בניגוד לתפיסות של הציבור. מחקרים ארוכי שנים ומקיפים אלה הוכיחו (סטטיסטית) שעשירים מרמים יותר… שדווקא ככל שלאנשים יש יותר כסף והם משתייכים למעמד גבוה יותר, הם נוטים לקבל החלטות לא מוסריות, לא להחזיר עודף שניתן בטעות, לקחת דברים ששייכים לאחרים, ולפי התנהגותם ניתן להסיק שחמדנותם גוברת על נכונותם לעזרה לזולת, הם ייטו יותר לשקר במשא ומתן, או לרמות כדי לשפר את סיכוייהם לזכות בפרס. בזמנו שאלתי את עצמי בהינתן לנו שני מועמדים זהים לרשות הממשלה – האחד עשיר והשני עני – את מי עלינו להעדיף? את העני….

לכן אנו רואים מקרים כה רבים של חברי כנסת המגיעים לבתי המשפט. החמדנות היא מחלה רעה.

אך ההשלכה המרכזית של היותה של הכנסת “עשירה” בהשוואה לציבור היא שמרבית חברי הכנסת המכהנים מתקשים להבין את מעמד הביניים והמעמד הנמוך, הם מרוחקים ממנו, ומוטים לטובת נושאים אחרים המשקפים את חייהם וקהליהם.

ואכן בארבעים השנים האחרונות ישראל הפכה למדינת אי השיויון. למדינת השסעים והפערים. האם

ידעתם שרק לפני ארבעים שנים היינו במקום הראשון בין המדינות בשוויון, וכיום התדרדרנו למקום הלפני האחרון? מדינת ישראל כיום היא אחת משלוש המדינות “המובילות” בעולם במדד הגי’ני בצד של אי השוויון. ואי שוויון הוא מחלה ממארת, שמפחיתה את המוטיבציה של הציבור, את איכות חייו ואת עושרו.

תת הייצוג של המעמד הנמוך והבינוני בכנסת הוא אחת הסיבות להעמקת הפערים, ולכך שהעושר הולך ומתרכז בידיים של מעטים. למי שגר במגדלי שן קשה להבין את מצוקתו של מעמד הביניים, או להזדהות עם הקושי לגמור את החודש.

זו הסיבה שהכנסת כיום איננה גוף חברתי, אלא גוף מגדיל פערים. סיסמאות בחירות בצד אחד, ועובדות בצד השני. כנסת ישראל הפכה לבית של אנשים עשירים במיוחד או עמידים מאד, המחזיקים בכמה דירות, ומנותקים לחלוטין מהחיים והקשיים של מעמד הבינים או המעמד הנמוך. יש לנו כנסת לא חברתית…..

פוסט זה הוא חלק מסדרת פוסטים על כסף, מנהיגות וחברה: חלק א, חלק ב,