ניהול ומנהיגות ברוח חג השבועות

שוב ושוב אני לומדת שתי עובדות מצערות:

שמרבית המנהלים לא אוהבים להיקרא מנהיגים (הם חושבים שמנהיגות נמצאת אי שם מעבר לאופק, בממשלה אולי, אבל לא כאן – ממש אצלם ביומיום)

שמנהיגים לא אוהבים להיקרא רוחניים (זה נראה להם תלוש מהמציאות, למרות שניהול רוחני הוא כבר הרבה מעבר לטרנד).

התפיסות הללו שגויות:

הרי לא היינו חוגגים את חג השבועות אלמלא הייתה לעמנו מנהיגות רוחנית, שהבינה כי עם נבנה כאשר יש לו רוח משותפת שמלכדת אותו, ולכן הביאו אלינו את התורה ואת עיקריה – עשרת הדברות, ולבסוף כל התורה על רגל אחת – ואהבת לרעך כמוך.

מנהיגות רוחנית היא בעיני הסוג הגבוה ביותר של מנהיגות, שמקנה משמעות וערכים עמוקים לפשוטות שבפעולות. מנהלים מעולים מחוברים לצד הרוחני שלהם, הם ממוקדים אנשים בצד זה שהם גם ממוקדי תוצאות, וחותרים להשפעה ואימפאקט. אין סתירה בין השנים, בין להיות בן אדם לבין להוביל לשינוי ולהיות ממוקד תוצאה.

ניהול ברוח החג הוא הדגשת השפע. מנהל כזה יתייחס לעוצמות והחלקים הטובים שבעובדיו, ידגיש את החוזקות שבהם, את הפוטנציאל. מנהל כזה יגדל ויצמיח אותם בדיוק כמו גנן. או גננת – המגדלת את ילדיה בגן מלאת אופטימיות לגבי עתידם.

 מדוע מנהיגות רוחנית

אני מעריכה מנהיגות רוחנית כיון שנפש האדם שואפת למשמעות, לנשגב, ליחס ערך ומשמעות לדברים, לעשות טוב. זו היא תמצית הרוחניות בעיני.

אנשים רוחניים יכולים להביא ערך לחייהם של אנשים אחרים, לעזור להם לבחור בדרך שתקנה להם משמעות, להביא מזור ובריאות נפשית. מנהיגים רוחניים יכולים לעשות זאת בקנה מידה הרבה יותר רחב – עבור ציבור שלם, אם הם מצליחים שלא להיות מתויגים כהזויים על ידי העולם ה”רציונלי”.

ניהול רוחני הוא טרנד חזק, חפשו קצת מאמרים ותיתקלו בעולם ומלואו. מנהיגות רוחנית נראית לי נדירה הרבה יותר, אזור שבו אין כמעט אנשים, השם היחיד שקופץ לי בראש הוא הדלאי למה. אבל יש עוד דוגמאות.

חומר ורוח

חומר אינו עומד בסתירה לרוח, כמו שחושבים רבים. כסף הוא הדלק שמניע מערכות ומאפשר להן להתקיים, הרוח היא הדבר שמעלה אותן למעלה – לאזורי החלום והחזון, החסד הנדיבות והנתינה.

בעבר בחג השבועות היינו מקריבים את קורבן שתי הלחם (קורבן הביכורים) בבית המקדש, מביאים ביכורים ומייחלים להמשך שפע בתוצרת הארץ. היום שפע ושגשוג נתפסים ככסף. כסף החליף את מטבעות הערך והפך למדד האולטימטיבי לכוח.

אבל השפע האמיתי אינו כסף. הוא מצוי בלבבות ובמוחות של האנשים, חיים בנדיבות מביאים הרבה יותר עוצמה ושפע, וגם כסף, מאשר תחרות על משאבים מצומצמים ומאבקים אינסופיים ועקרים על כוח (כסף, כבוד).

חיים בפרדיגמת שפע

המנהג של קישוט הבית בצמחיה בחג השבועות מסמל בעיני פן של רוחניות. הוא הביטוי לדרך בה אני בוחרת לחיות – בפרדיגמת שפע. הבחירה היא פנימית, אפשר הרי לטעון כי החיים הם במחסור (של זמן, כסף, משאבים, אוויר נקי וכו) או בשפע (של אהבה, צחוק, יופי, צמחים, אור). הבחירה של כל אחד מכם היא באיזו דרך לחיות, וכמובן כיצד להודות על השפע בו זכה.

מנהיגות וניהול ברוח שבועות

אם כן ניהול ברוח החג הוא הדגשת השפע, החוזקות הפוטנציאל שבאנשים.  הוא מתבסס על תפיסה אורגנית של אנשים וצוותים הצומחים ומתפתחים עם הזמן, ועל ערנות והתבוננות, והכרת הטוב.

מנהל כזה יגדל ויצמיח אותם בדיוק כמו גנן. או גננת – המגדלת את ילדיה בגן מלאת אופטימיות לגבי עתידם.

לכבוד חג הקציר, חגם של החקלאים (שגם הם סוג של גננים) אאחל לכולנו – למצוא את הדברים שראוי לחיות עבורם, למקד את התשוקה שלכם והכישרון שלכם במשהו ראוי, ולחתור להשיגו, לנהל עם משמעות ותפיסת שפע.

חג שמח.

 וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

….. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.