רועי מקלר – הקושי בניהול במגזר הציבורי
בשנים האחרונות נראה שהסטיגמות הישנות והמוכרות על הניהול הציבורי, איבדו מתוקפן. מאידך, כולנו עדיין צופים במנהלי-על מהמגזר הפרטי ש”באו להציל” את המגזר הציבורי, ונכשלו בגדול. אז מה בעצם ההבדל בין הכישורים הנדרשים למנהל בממשל לעומת מנהל בחברה מסחרית?
לתשובה כמה היבטים וחלקם השתנו עם השנים, למשל בתחום החדשנות והלמידה שבמשך דורות נחשב לנחלה הבלעדית של המנכל”ים בסקטור הפרטי. אך במצב הכלכלי כיום, בעוד שהמגזר הפרטי כופה על מנהליו מערכת איזונים קפדנית בין השאת הרווחים להשקעה הנדרשת, גישת “הניהול הציבורי החדש” (NPM) דווקא מעודדת את המנהלים בשירות המדינה ללמידה וחדשנות . חדשנות דורשת טיפוח מתמיד והקצאת משאבי זמן בידיעה שחלקם לא יישאו פרי מיידי, וחלקם אף יישאו פירות בוסר.
וכך, כפי שתיאר פיטר סנג’י בספרו “הארגון הלומד”, הולכת ומתפתחת במגזר הציבורי הכרה באחריות-העל (accountability) של המנהל במגזר הציבורי לקדם תרבות של “ארגון לומד”; בעוד שמנהלים רבים בסקור הפרטי לכודים בשורות הרווח המיידי ומתוסכלים כי המרחב בו הם פועלים אינו מאפשר חדשנות פורצת דרך. יתכן שהיוצרות התהפכו ולמנהלים במגזר הציבורי יותר יכולת “לשייף את הכלים” ולהקצות זמן ומשאבים להשתלמויות?
כמובן שישנם אתגרי ניהול אחרים המשותפים למנהלים בכל המגזרים, אך כפי שד”ר חמו ציינה, המציאות מראה שניהול במרחב בציבורי אכן דורש מנהלים ברמה גבוהה ביותר, המסוגלים להתמודד עם שלושת המורכבויות הגדולות ביותר, השולטות בסדר-יומו של המנהל הציבורי:
1. היעדר תחרותיות– המגזר הפרטי נשען על התייעלות וחדשנות מתמדת שניזונות מהתחרות המתמדת על שווקים ולקוחות. תחרות זו אינה קיימת בשירות הציבורי. הוא מונופול. מאידך, חסרון התחרותיות יכול להתפרש לעתים כהקלה פסיכולוגית, שכן המנהלים לא ייענשו בסוף הרבעון בגין ביצועיו, למרות שגם לא יתוגמלו בבונוס נדיב לאחר שנה מוצלחת במיוחד. למרות שקשה לרוב המנהלים להודות בכך, רבים מהם זקוקים להרגיש ביד מכוונת המציבה מטרות ודורשת תוצאות. במגזר הציבורי המנהל פעמים רבות נותר לבדו במערכה, שכן לא רק שאין לו את הכלים לדרוש מעובדיו, אלא שגם מנהליו שלו התייאשו ומאסו מלדרוש תוצאות ויעדים. בנוסף למנהלים במגזר הציבורי אין יכולת לצ’פר או לפטר עובדים.
2. השפעת המרחב הפוליטי – כידוע פוליטיקה נמצאת ומתרחשת בכל ארגון, אבל במרחב הציבורי הפוליטיקה היא בעלת הבית. הלו”ז הצפוף עלול להשתנות ברגע בשל החלטת השר, ודאי שעקב בחירות. גם ההתמודדות עם לחצים בלתי עניינים שמתבטאים בחישוקים ובמינויים פוליטיים, בלתי נמנעת.
3.הבדלה בין “לקוח” ובין “צרכן” – בסקטור הפרטי המודל העסקי מייצר הכנסות, והארגון מוכוון ללקוחות המממנים את שירותיהם – למשל שיפור השירות או המחירים או הערכים הייחודיים. מנהל במגזר הציבורי אמנם מספק שירות לצרכן קונקרטי, אבל הוא פועל בשם הציבור בכללותו ועליו להביא בחשבון שיקולים מורכבים ולעיתים סותרים. הוא חוצר למקסום הרווח המצרפי של הציבור כולו, ולא רק של הצרכן. נער במצוקה למשל, המגיע לטיפולו של מנהל מחוז במשרד הרווחה הוא אכן צרכן של השירות הציבורי, אבל המנהל האחראי על טיפולו במשרד הרווחה פועל תחת אילוצים ולחצים גם של מגזרים אחרים הזקוקים לסיוע ציבורי ולכן מנוע מלהעניק לצרכן הפונה אליו את מלוא המשאבים העומדים לרשותו.
שלושת ההבדלים הללו משפיעים על הדרך בה המנהל/ת במגזר הציבורי פועל ומוביל שינויים במערכות הציבוריות המורכבות ויכולים להסביר את התרבות הניהולית של המגזר הציבורי. למשל היעדר תכנון לטווח ארוך שבפועל אינו אפשרי במערכת שמחד העומד בראשה (שר ומנכל) יכולים להתחלף בכל שנה, ומנגד אינה נוטה לתגמל תוצאות במישרין. לכן דרושים בשירות הציבורי המנהלים המוכשרים ביותר שידעו כיצד להוביל שינויים במערכות המורכבות ביותר במשק – המגזר הציבורי.
מנסיוני אני מעיד מכלי ראשון כי רוב המנהלים במגזר הציבורי, איתם זכיתי לעבוד בתכניות הבכירים במכון למנהיגות וממשל הם בעלי שיעור קומה, ומצליחים להתמודד בהצלחה עם מורכבותו של המגזר הציבורי, ולהוביל מדי יום לערכי חדשנות ומצוינות במגזר הציבורי.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!