המשבר הכלכלי חברתי: מכתב לקברניטים

חלק ג

המשבר הכלכלי של 2008 עוד כאן

בימים אלה נראה כי ממשלים מאבדים כוח וגובה. הנפיצות נובעת מכך שהתקופה היא של משבר כלכלי גלובלי רחב מימדים, חולשה של המשטרים כולל דמוקרטיות, וזעם של הציבור עקב הגדלת אי השוויון ומשילות שכשלה. קיימת סכנה ממשית ליציבותן של דמוקרטיות, ובקרוב נראה מי תהיה הדמוקרטיה הראשונה שתיפול.

מאפייני המשבר והמהפכה הנוכחית הם:

כשלונן של ממשלות לעבור מ”כלכלת עושר לכלכלת אושר“: השבר של השקפת העולם המערבית, שדגלה בכלכלת שוק, הוא עמוק. אנו רואים את תרבות השפע בצד כרסום נוראי במעמד הביניים וגידול באי השוויון בכל המדינות. הדמוקרטיות נכשלו בשני דברים, בדאגה לחלוקה הוגנת של פרות הצמיחה או לטוב הציבורי, ובלקיחת אחריות ואחריותיות Acountability על כישלונן.

שתי תנודות במאזן הכוח:

תנודה גלובלית: שינוי מאזן מסין שעולה לארה”ב היורדת.

שינוי בחלוקת הכוח בין ממשלות ותאגידים לבין הציבור: במודל שנוצר אנו עדים לשינוי אמיתי בחלוקת הכוח, והציבור מחזיר את הכוח אליו, במעין תנועת מטוטלת. הציבור בכל העולם אכן משפיע יותר, ולכן הוא חווה תחושת פוטנטיות משולבת בחשש לעתיד. כתוצאה מכך הציבור מתחיל לערער ערעור מסוכן על המנהיגות הנבחרת על מבנים ההיררכיים ועל המוסדות. חווית העוצמה שברשתות וההתארגנויות מביאה לקריאה לפירוק מסגרות ומערכות. הבעיה היא שתיקונים נוטים להיות לעיתים דרסטיים, מעין “עולם ישן עד היסוד נחריבה”. והרי בלי מבנים ומוסדות אין מדינות ואין דמוקרטיה.

חיים במורכבות עם דלק של תסכול ובלבול: הכרוך גם בחווית מנהיגות ברגע, תחושה שכל אחד יכול להיות מנהיג. דוגמה לכך אנו רואים בעיצומי המתמחים, שמחד מהווים ביטוי לזעם על קיפוח מתמשך, ומאידך כבר מביאים לניפוץ מערכות ומסגרות, מוקם גוף תחרותי להסתדרות הרפואית, החלשתה תביא להחלשת המערכת הרפואית ולא לחיזוקה.

המכתב לקברניט:

 לכבוד:

ראש  הממשלה, מר בנימין נתניהו,

השרים

וכלל מכובדי קברניטי המדינה:

שלושת התפקידים הקלאסיים של הממשל הם קביעת מדיניות, רגולציה, ואספקת שירותים. אנו חיים במהפכה גלובלית בסדרי גודל אחרים, הערעור על המוסדות, והפער הנפער בין הציבור למנהיגים, מעלים מספר חששות:

• אבדן אמון במנהיגות – נהיית הציבור אחרי “מנהיגים חזקים”.
• המהפכה יכולה להפוך במהירת לאנרכיה, ריבוי קולות ברשת מדברים על העדר הצורך בדמוקרטיה כי הכוח חזר לעם, מעין חוויה של “דמוקרטיה אתונאית”.

ישראל נכנסה למשבר הכלכלי במצב טוב מאשר רוב המדינות, ועליה להיערך מיידית להתמודדות עם המהפכה הנוכחית, שהיא מעבר למשבר כלכלי. כמו בשנת 2008 אז יצאנו יחסית מחוזקים, חשוב שגם הפעם נרכב על הגל ולא נטבע תחתיו, אך כעת אנו בים שאיש אינו מבין את טבעו. לצורך כך אני מרשה לעצמי להעביר אליכם כמה עצות על הדרכים שעל הממשל לאמץ על מנת להתמודד עם המהפכה ולהיערך למציאות בא אנו נמצאים:

1. ראשית חכמה – תכירו במשבר הגלובלי ובנפיצותו: תדברו עם כמה אנשים חכמים שמדברים על המציאות ומנתחים אותה בצורה אסטרטגית, תלמדו לעומק, ותכירו שאנו חיים במהפכה.

2. יהודית ודמוקרטית – זה לא מובן מאליו: לאחרונה התקיים מהלך של החתמת חברי כנסת על מגילת העצמאות, רק כ 80 היו מוכנית לחתום. אנחנו היא מדינה צעירה, 63 שנים בלבד, ואחת הדמוקרטיות הצעירות בעולם. המנהיגות צריכה להיות “עבד” לחזון המדינה, כיהודית ודמוקרטית, ולשים אותה ואת קידומה כנר לרגלינו, משלושה טעמים:

ניווט במורכבות: האחיזה בהיותנו מדינה יהודית ודמוקרטית היא מורכבת, מחזיקה מתח פנימי, ודורשת מנהיגות שיודעת להכיל מתח זה ולהוביל את העם להכיל אותו גם.

אנחנו עדיין איננו דמוקרטיה יציבה: היהדות לא קיימה ריבונות דמוקרטית בעבר, ערכי הדמוקרטיה נפגשו עם הציונות עם עליית הלאומיות והדמוקרטיה במדינות אירופה הנוצרית. מרבית אזרחי ישראל עלו לארץ ממדינות שאינן דמוקרטיות, (ברנרד לואיס בהרצאתו על שרידות הדמוקרטיה בישראל בצל מצב החרום). ערכי הדמוקרטיה אינם בקוד הגנטי של אזרחי ישראל, ועל-כן נכונה עוד דרך ארוכה ומאמץ כביר עד שנוכל להיות רגועים שהדמוקרטיה נעוצה בתרבותנו.

נבקעים בקיעים בדמוקרטיה הישראלית: מהלכים רבים בשנתים האחרונות מראים כי מילים הללו אינן מילים בעלמה, וכי הצעות חוק ופעולות שונות מכרסמות בדמוקרטיה הצעירה והלא יציבה שלנו.

3. כלכלת אושר: מה עושה חיים ראויים? שנים רבות קידמה נחשבה פשוט כעליה במדדים כלכליים, קרי רמת החיים. לאחרונה החלה ההבנה כי רוב דברים שמשמעותיים לבני האדם קשורים באהבה, באושר, ובאיכות חיים. הנשיא קנדי הבין זאת כשאמר כי התמ”ג אינו מודד את הדברים שמשמעותיים לבני אדם. נשיא צרפת ניקולא סרקוזי מינה ועדה ברשות ג’וזף שטיגליץ, זוכה פרס נובל בכלכלה, ליעץ לו כיצד למדוד קידמה בצרפת, ובבהוטן עברו מזמן למדוד את האל”ג: האושר הלאומי הגולמי.

כשמדברים על כלכלת אושר חשוב לדעת כי הון חברתי ולכידות חברתית הם שחקנים חשובים במדדי האל”ג (אושר לאומי גולמי). ההצלחות הבולטות בקידום הון חברתי מושגות כאשר הממשלות משתפות פעולה עם יוזמות והתארגנויות של רשתות וקהילות מקומיות. כאשר פקידי הציבור עובדים כדי ליצור קשרים של שיתוף פעולה ומאמצים משותפים מצליחים ליצור תוצאות רצויות ברמה הכלכלית הרווחתית – איכות השירותים וברמה החברתית אמנם הון חברתי אינו תחליף לאספקת שירותים ומשאבים, אך הוא אמצעי חיוני להגדלת המשאבים האלה ולניצולם באופן אפקטיבי.

על ממשלת ישראל לאמץ מייד מדיניות של מיקודבטוב הציבורי שימדד באיכות חיים, לעסוק בפיתוח הון חברתי ולא רק הון כלכלי, לדאוג ללכידות החברתית, ולקדם את הקרן של הדורות הבאים ולא רק לאכול מפירותיה.

4. ממשל יצירתי: בממשל צריכים להיות מרחבי יצירתיות, שהינם שונים מאד ומשלימים לאגפי התכנון והמדיניות. חשיבת עתיד יצירתית נשענת על כלים שונים מאשר תכנון, ועל הממשל לחתור לייצר מרחב פתוח אמיתי לחדשנות ויצירתיות. הטמעת תשתיות לחדשנות ויצירתיות הוא אחד האתגרים האמיתיים העומדים בפני הממשל שלנו, אם ברצונו להיות מוביל וערוך פני עתיד.

5. ממשל מאפשר: שלושת תפקידי הממשל אינם מספיקים, ועל הממשל בישראל לצפות עתיד ולפתח תפקיד רביעי, ממשל מאפשר. יש צורך בהכרה של המנהיגים נבחרי הציבור במציאות המתפתחת, ועליהם לחתור באופן מתמיד ליצירת ממשקים חדשים בין הממשל לבין הציבור והחברה האזרחית. ממשל נגיש ושיתוף הציבור הן רק תחילתה של דרך. האתגר העומד בפני הממשל הוא ליצור מבנה של גם וגם, בו הממשל הוא גם הריבון, וגם מאפשר.

ממשל מאפשר: צריך לחשוב על זה, וצריך להמציא את זה – זה לא קיים במציאות. צריך להמציא את היכולת ליצור חיבור נכון בין שני עולמות: העולם של המנגנונים המסודרים של הממשל, והעולם הקאוטי והרשתי. היכולת לקיים שיח אמיתי בגובה העיניים דורשת בניית מרחבים בהם הממשל מיצר אפשרות אמיתית לדיאלוג. קביעת מדיניות משלבת היא אחד האתגרים האמיתיים העומדים בפני הממשל שלנו.

6. מנהיגות ממלכתית המשלבת תקוה ואופטימיות עם פיקחון: יש מנהיגים ומנהיגות בישראל, חכמים וראויות, מחוייבים ומנוסות. יחד עם זאת ההתקוממות של הציבור הישראלי היא גם על הכרסום במנהיגות הפועלת בממלכתיות. הציבור מבקש מנהיגים ממלכתיים, קרי המחויבים ואחראים לכלל הציבור, ולא רק לסקטור מסוים. מנהיגות משתפת, ממלכתית מחברת ומאחדת רצויה לנו בשעה זו מאד. הציבור גם מבקש מנהיגות חכמה ודוברת אמת, שיודעת להכיל ולנהל סתירות, ולהנהיג במורכבות. מנהיגים כאלה יוכלו לנתח את המציאות הקשה והמורכבת הצפויה לנו, להסביר אותה בלי ליפות, ולהוביל את העם תוך אופטימיות לצלוח את המשבר לעתיד טוב יותר.

“לעולם אל תפחד ללכת אחרי הזרם ולעולם אל תפחד לקחת את הזרם אחריך”, וינסטון צ’רצ’יל