מדוע הודח אולמרט מתוכנית ההישרדות של מדינת ישראל?

איני יכולה שלא להביט על סיפורו של אהוד אולמרט כעל סיפורנו כולנו. מדינה בהישרדות, המדיחה את מנהיגיה כבתוכנית הישרדות שבה החזקים נזרקים ראשונים. ושאלת השאלות המנקרת בי היא מה באמת קרה?

 מדוע הודח אולמרט מתוכנית ההישרדות של מדינת ישראל?

מדינת ישראל נמצאת במעבר, משלב ההקמה לשלב המיסוד. ובשלב המעבר מתפרק הדבק שחיבר אותנו עד כה, ויש צורך להמציא את עצמנו מחדש סביב ייעוד ונרטיב ואתוס משותף. הישרדותנו אינה מובנת כלל, ושנאת חינם היא הסיבה לחורבן הבית בעבר. האם יתכן שהדחתו היא עקב אותה שנאת החינם שהרימה ראש? אותה השנאה שמפצלת אותנו לרסיסי שבטים, חסרי לכידות וללא הון חברתי. הרי בואו נודה – אהוד אולמרט היה לנו ראש ממשלה מנוסה, בלי קשר לעמדותיו הפוליטיות. אין ספק כי הוא ידע למשול, הוא ידע ללכד סביבו צוותים בכירים, ולהוביל ממשלה ולישכה. וזה לא מעט כלל.

נכון, הוא לא היה מושלם, אך הוא נרדף ברמה שלא רדפו אישיות ציבורית לפניו שנים, אם אי פעם בכלל. נרדף, בויש, הולקה, יוסר בשוטים ועקרבים, חקירה אחרי חקירה, עדות אחרי שימוע. ואת כל זה עבר אולמרט ועברה משפחתו בעודו מכהן בתפקיד המאתגר ביותר שיש, אולי אפילו בעולם, להיות ראש הממשלה של מדינתנו השסועה, המורכבת, המתגוננת, והיקרה לנו כל כך.

אז למה הוא הודח מעמדת ההנהגה? כי אנו ארץ שלקתה בשנאת חינם, ארץ אוכלת יושביה בכלל, ומנהיגיה בפרט. ואיזה מנהיג שפוי ירצה להיות ראש ממשלה ולשאת בסיכון שישלם בבריאותו ובריאות משפחתו עבור כרטיס לתוכנית הישרדות מפוקפקת כזו?

וכך זה בדיוק נראה. כמו בתוכנית הישרדות, גם בכנסת מנסים להדיח את החזקים ראשונים. חברי הכנסת נלחמים באחד בשני, לעיתים גם באותה המפלגה, ופעמים רבות חותרים דווקא להדיח את המנהיג/ה המצוינת והאיכותי/ת.

הקרב אינו רק בין פוליטיקאים נבחרי ציבור. בשנים האחרונות לעיתים נראה שגם משרתי הציבור לא טומנים ידם בצלחת, עובדי ציבור נכנסים לקרב מול הנבחרים. איני רוצה לדון לגופו של האיש, קרי פרקליט המדינה משה לדור, שהנחת העבודה שלי היא שאדם ישר הוא. אך אי אפשר להתעלם מהתופעה. ראו פרשיית גלנט, ראו דוחות מבקר המדינה, ואין ספור דוגמאות. חולשת הדרג הפוליטי מביאה לשינוי במאזני היחסים בין עובדי ציבור לנבחרי ציבור, שיש להביט עליו בשבע עיניים.

אמנם רוב רובם של העובדים והמנהלים בשירות הציבורי עושים מלאכת קודש. אך חיוני להביט על המקרה של הדחתו של אולמרט גם במבט על, לזוז מה”איש אל האישו”, והאישו הוא הכוח הרב שצברו שחקני הוטו.

בשירות הציבורי יש סה”כ כ 300 בכירים המעצבים את עתידנו, מתוכם קומץ המכהנים בתפקידים רגישים במיוחד, שיש המכנים אותם “שחקני הוטו”. שחקני הוטו הם כמה בעלי תפקידים שמחזיקים בידיהם עוצמה רבה במיוחד להשפיע על עתיד המדינה. בזמן כהונתו של אולמרט כראש ממשלה הוביל מנכ”ל משרדו רענן דינור מהלך של קציבת כהונות של משרתי ציבור, לשבע שנים. מהלך שהביא לרענון בתפקידי מפתח, שלאורו אוישו במינויים חדשים. האם יתכן כי המהלך הביא על ראש הממשלה לשעבר שונאים מתוך משרתי הציבור?

כיום האתגר המשילותי עימו מתמודדת ועדת המשילות ברשות מנכל משרד ראש הממשלה הראל לוקר הוא ענק. ואין ספק שלפחות חלק ממנו צריך להיות מיועד לדיון בתהליכי המינוי ואבטחת האיכות הסמכויות והאחריות של “שחקני הוטו”, שרובם המכריע, כאמור, מעולים וישרי כפיים. הסיכון המרכזי הוא שאנשים איכותיים ידירו רגליהם מהשרות הציבורי ומן הפוליטיקה, זו תופעה שהולכת ומתחזקת, ויש לנסות ולהפוך את המגמה.

אך מעבר לצורך ליצר תיקוני דרך, לעסוק בעבודה הוליסטית של הממשל, ובשיפור סוגייה קריטית זו או אחרת, יש צורך להביט על המאקרו, לשאול את עצמנו מי אנו רוצים להיות ואיזו מדינה אנו רוצים לעצב לעצמנו, וסביב איזה אתוס להתלכד.

הדור הקרוב יהיה גורלי לעתיד מדינת ישראל. והוא בידינו כולנו.

הערות:

מאמר זה אינו עוסק בשאלה האם אולמרט זכאי או אשם, מושחת או ישר כפיים, בית המשפט הכריע, וגם יכריע בשאלות הללו. הוא גם אינו עוסק בשאלת תקינות פעולתו של פרקליט המדינה משה, יש דעות רבות ואתם מוזמנים לקרוא ולשקול בעצמכם. הוא מתיחס לשתי סוגיות:

1.  למיתקפה אליה אולמרט היה חשוף, ולריבוי החקירות, שמסמנת משהו.

2. התיחסות נוספת היא לעובדה כי התוקפים לא באו רק מבין נבחרי הציבור. הכנסת הפכה לעתים לתוכנית הישרדות של 1 נגד 119, זה כבר מובן מאליו, ועצוב. אך המגמה המסתמנת כאן היא ביחסי נבחרי ציבור ועובדי ציבור. רבות מאד הפרשות בהן עובדי ציבור לוקחים לעצמם חירות להכריע בנושאים ששיכים לנבחרי הציבור. אנו בוחרים את הכנסת ולא פקיד זה או אחר, חכם וטוב ככל שיהיה, והגבולות והאיזונים הללו חשובים, למרות שלעיתים בכירי עובדי הציבור לוקחים על עצמם לכסות על חולשותיה של המערכת הנבחרת.