שנה של הובלה מתוך שפע ועשיית הטוב

מנהלים צריכים לתרגל גם ניהול רוחני, שמבוסס על התפיסה שהחיים הם “יש” והם מלאי שפע…. נכון שיש דברים שהם משחק סכום אפס, למשל כוח, כסף כבוד, אבל הדברים החשובים באמת רק מרבים עצמם, עוצמה, אהבה, חברות, אור.

אז האם העולם משחק סכום אפס או שפע? אתם בוחרים, אין כאן אמת אחת. ובכל מקרה תומס מאן אמר “אמת פשוטה היא אמת שהיפוכה שקר, אמת עמוקה – היפוכה גם הוא אמת”.

גם  הסינים מזמן הבינו שהחיים הם לא דבר מוחלט או מושלם אלא מזיגה של יין ויאנג, שני הפכים שהם גם ניגודים משלימים.
בכל רעיון נכלל גם גרעין של ההפוך ממנו. הכל מצוי בתנועה ובשינוי – חורף יהפוך לקיץ; מה שעולה ירד, החיים יסתיימו יתחילו… הדברים כמובן תלויים זה בזה, ומגדירים זה את זה כך שהאחד לא יכול להתקיים ללא האחר, ולעיתים מעורבים זה בזה – אין יום בלי לילה, שימחה בלי עצב וגו.

לאו צה על השפע – ה’יש’

היש
מורכב ברובו
מהאין

האין
והיש
אין
ניגוד
בין
השניים

כל הדברים בתבל
באים מהקיים
והקיים
מהלא קיים

כשהולכים
בשביל
האדם
והדרך
נדמים
כמתקדמים
בכיוונים
הפוכים”

שנה בה ניתן יותר ממה שניקח

שפע משמעו לדעת לקחת את העוצמות שלנו, ולמי שיש לו גם כוח (הנה כאן איך לצבור כוח והשפעה) ולתרגם אותם להשפעה לטובה. זה אתגר לא פשוט, אנשים רבים מחזיקים בכוח ואינם משתמשים בו לטובה.

וכיוון שלתת גורם הרבה יותר אושר מאשר לקחת, מאחלת לכם לכבוד השנה החדשה שתמיד תיתנו יותר ממה , שזו עוד דרך להביט על שפע.

חג שמח ושנה מלאת שפע

שלכם ובשבילכם

ד”ר מיכל חמו לוטם

בתשע”ו איחלתי לכם:

שנה של אימפקט והשפעה לטובה

בתשע”ה איחלתי

שנה שבה נהיה (גם) לזנבות

כי לפעמים דרוש לנו שנדע להיות דווקא זנבות – דמיינו אלפי פרופלורים דוחפים יבשה קדימה על ידי הנעתה מאחור, מול מנהיג אחד שמנסה להניעם מעמדת הראש.

לפעמים דרוש לדעת להוביל מאחור (מהזנב) אן מהצד. בראש השנה שווה לזכור שמנהיגות אינה תמיד מעמדת ה”ראש”, ושלמרות שהיא דורשת חיבור חזק בין הלב לראש, היא יכולה להתבצע מכל הכיוונים והעמדות. ולפעמים לא צריל להוביל, אלא צריך לדעת ללמוד להרפות, לנוח, לתת ליקום ולאחרים להחליט. לי זה קשה במיוחד, לכן בתשע”ה איחלתי לכם וגם לעצמי שנדע להיות גם מובלים ולא רק מובילים. לעיתים מותר לכפור בברכה “שנהיה לראש ולא לזנב”

בתשע”ד איחלתי

שנה טובה לאחי המשוגעים

זה האיחול החביב עלי – לכבוד מי שמאמין בבלתי אפשרי ופועל להגשימו, כי רק בזכות המשוגעים העולם צועד קדימה.

לא קל “לחלום בגדול”, השיגעון לא תמיד מצטלם טוב… זה לא ש(אסור) לחלום בענק, אבל חס וחלילה לי מלדבר על זה בקול רם. מותר לחלום – בשקט בלב. פעם, שהייתי צעירה לא הבחנתי בזה, אבל כיום כשאני מתחילה לחלום ולדבר על זה ננעצות בי עינים משני סוגים – תמהות (של מי שלא מכיר אותי) או מתרות/משתיקות (של מי שמכיר ואוהב אותי, ורוצה שאשמור על הפה שלי). שנה טובה אחי המשוגעים, אולי השנה נתבייש קצת פחות בשיגעון.