חמדנות ופוליטיקאים

בשולי הסיפור על פרשת ישראל ביתנו וחברת הכנסת פאינה קירשנבאום עומד סיפור גדול יותר. על התשוקה לכסף.

התשוקה לכסף היא חמדנות – תכונה נלוזה בעיני, היא מזכירה לי תמיד את סיפורו של הבנקאי בספר הנסיך הקטן, שסופר כל היום את הכוכבים ש”ברשותו” כאנלוגיה למזומנים. (אל תטעו בי, אני מבינה שכסף הוא דבר חשוב. אבל כאמצעי ולא כמטרה. אמצעי לחיות חיים מלאים וטובים יותר).

אולי מסיבה זו העליהום על פאינה קירשנבאום עורר בי מחשבות. הרי ליברמן, אולמרט, דרעי, הירשזון ורבים וגברים נתנו לה את הדוגמה והלגיטימציה – חברי כנסת שהשתוקקו גם הם לכסף, אז מידי פעם הם פשוט גנבו. חה”כ קירשנבאום בסך הכל עשתה מה שלימדו אותה, השתוקקה גם היא לקצת מזומנים בקופתה הפרטית.

חמדנות ופוליטיקאים - פאינה קירשנבאום ואביגדור ליברמן

פאינה קירשנבאום ואביגדור ליברמן

 

(בסוגרים אציין כי הפכו את פאינה לשעיר לעזאזאל כי הציבור לא רוצה להביט על ליברמן שהוא סמל המאצ’ו הגברי והמנהיג החזק – כמושחת.

וכן, גם כי היא אישה, מהמין החזק – חלש, וקל יותר להתגולל עליה….

וכמובן נזכיר את המובן מאליו – שהיא חפה מפשע עד שלא הוכחה אשמתה)

הסיפור על כסף ופוליטיקאים

התשוקה לכסף, המתבטאת בחמדנות היא גם ביטוי של התשוקה לכוח, יחד עם פרסום, כבוד, מעמד, סמכויות ושררה. אמנם “תשוקה” נמוכה יחסית בסולם, אבל אנושית, וקיימת בכל שכבות החברה, וודאי אצל מנהיגים.

רבים אמנם נכנסים לפוליטיקה בגלל אידיאלים. אבל נשארים בגלל הכוח (כסף, כבוד, פרסום ושאר נגזרותיו).

בנוסף הח”כים צריכים כסף לקמפינים בכדי להיבחר.

יתרה מזו התדמית (המוטעית) בציבור היא של “עשירים = מצליחים = שווים יותר”, לכן הציבור מעדיף (בטעות) לבחור במנהיגים עשירים. לכן סטטיסטית כלל חברי הכנסת תמיד עשירים יותר מהממוצע בציבור, ולא מייצגים אותו.

כל הללו מאיצים את התופעה של שליחת יד לקופה הציבורית בקרב פוליטיקאים.

הכוח משחית!

שחיתות מתרחשת אך ורק בקרב אנשים שנמצאים בעמדות השפעה וכוח

האם כל פוליטיקאי סופו להפוך למושחת?

זה הביא אותי להנחה כי אחריתם של פוליטיקאים שלא מודעים לעצמם היא להפוך לחמדנים. כשפרסמתי דברים ברוח זאת תחת הפרופיל שלי בפייסבוק, נוצר דיון מעניין שהעלה כמה תובנות חשובות. דוגמה שהביא משה דניאל, היא ממפלגת העבודה: כשהייתה בשלטון, לא הצטיינה בטוהר מידות, אך בעשרים השנים האחרונות חברי הכנסת שלה שלא היו בעמדות כוח משמעותיות, ולכן לא היו יכולים להיות מושחתים – גם אם רצו.

עוצמות פנימיות הן החיסון הטוב ביותר נגד חמדנות

העובדה שקיימים שחקנים כמו שלי יחימוביץ, זבולון אורלב, מרב מיכאלי או פייגלין מוכיחה שנבחרי ציבור יכולים לשמור על ניקיון כפיים, (בלי קשר לדעותיהם), ולהתחסן מפני המרדף אחרי הזהב. טענתי היא שזה קשור לעצמותיהם הפנימיות – לערכים ולחוסן שלהם.

אבל לא כל אחד התברך בחוסן ובמצפן פנימי המונע מהחמדנות להתפתח. וודאי בסביבה משחיתה ורבת כוחות ויצרים. לכן חשוב לפעול במגוון אסטרטגיות על מנת למנוע השחתה כזו.

אור השמש מחטא

מיגור השחיתות והליכה בדרך הישר היא מטרה משותפת לימין ולשמאל, לליברטנים ולסוציאל דמוקרטים, לאוהבי שלום והערבים מול אוהבי ארץ ישראל השלמה.

יש דרכים מערכתיות וציבוריות לצמצם שחיתות (לכל אלה שעוצמותיהם הפנימיות לא עומדות להם):

  1. בראש וראשונה שקיפות. טל הקר המליצה (תחת ההנחה שהבוחרים לעתים יבחרו במושחתים כי הם לפחות מסתדרים עם השיטה) “כשאלה השיקולים של הבוחרים, אין מנגנון של שכר ועונש. לכן הדרך היחידה למנוע מהם להסתאב היא שקיפות“.
  2. הוקעת ציבורית של שחיתות: להתחיל לשאול מי חברי הכנסת והמועמדים נקיי הכפיים, ליצר שיח ברשתות ברשתות החברתיות ובסלוני שישי בערב, מעבר כמובן לתקשורת.
  3. לבחור בחכמה בקול שלנו: צריך לנקוט בפעולות שימחישו לאזרחים שיש תקווה ואז יותר אנשים יצביעו לפי צו מצפונם הוסיף משה.
  4. אכיפה הרתעה וענישה כבדה: זה כבר קורה בשנים האחרונות, ראו למשל מקרה אולמרט.
  5. תמיכה בעמותות שדואגות לשקיפות: למשל עמותת שקיפות בין-לאומית (שב”יל) ישראל, עמותת משמר הכנסת, הסדנה לידע ציבורי ועוד.

האם העלאת שכר לרמות גבוהות במיוחד תסייע?

גדי הקר הביא דוגמה מסינגפור, מדינה לא דמוקרטית שמתנהלת למופת, בה כל שר משתכר כמיליון דולר לשנה. הפיתוי לגנוב קטן יותר, והטובים ביותר הולכים לניהול הציבורי.

אין לי ספק כי שכר כזה ימשוך אנשים לתפקידים ציבוריים, אולם כשקיימת אצל אדם התשוקה לכסף – היא לא יודעת שובעה, עוד כסף רק מגביר אותה.

ואגב כיוון ששחיתות בישראל נפוצה הרבה יותר בשלטון המקומי, ולכן הייתי שוקלת קודם להעלות שכר ראשי רשויות.

לסיכום:

מלחמה בשחיתות הציבורית היא באמת אינטרס מאחד ומשותף לכולנו, זה מתחיל בבחירה באנשים ישרי דרך, וממשיך בגינוי ציבורי חזק של כל גילוי שחיתות. ואולי הכי חשוב – זה מתחיל בערכים עליהם אנו מחנכים ומגדלים את ילדינו, ובחוסן הפנימי והיושרה שלהם.

ושלנו….

לקריאה נוספת:

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*