“פער הוא מתנה”– משפט החקוק בלבי שאימצתי מחיה רמון. ראיתי שכשמישהו מזהה אצל עצמו פער בתכונות האישיות, פער במיומנות או פער בין המקום שבו הוא נמצא למקום שבו הוא רוצה להיות, זו הזדמנות אדירה לצמיחה. הפער הזה מגיע עם ייסורים, עם תסכול, עם אי-נוחות, לעתים אפילו עם משבר. פעמים רבות ממש אין תחושה של מתנה, […]
הרצון והיכולת ללמוד בקרב מנהלים בכירים אינה מובנת מאליה מארבע סיבות: הם לוקים בטעות הנפוצה שילדים ‘לומדים’, ומבוגרים ‘יודעים’; הם הגיעו לעמדה בכירה דווקא עקב הצטיינותם בלספק פתרונות – אסטרטגיית ההצלחה שלהם מבוססת על מתן התשובות הנכונות ולא על שאילת השאלות הנכונות; הקושי האובייקטיבי של עומס והעדר פניות; בשלותם ללמוד מוטלת בספק בשל ההנחה המוטעית יי מעמדם הבכיר מרמז על היקפי ידע מספקים לתפקוד המערכת, הם מניחים שהם יודעים, ותחושת ביטחון כוזבת זו היא המפילה אותם למלכודת ה”יודעים” תמיד
‘חיה כאילו תמות מחר, למד כאילו תחיה לנצח’ אמר גנדי, ועצתו טובה לכל אדם, ודאי וודאי למנהלים. בני האדם נולדו עם מתנה ייחודית מאד – מתנת הלמידה. כי למרות שלדעת זה חשוב, לדעת ללמוד – חשוב הרבה יותר. יש מנהלים שהם סרבני למידה, ומי שיודע הכל אי אפשר ללמד אותו כלום. אבל אולי גם הם יתפנו להבין את אמירתו של פופר פילוסוף המדע ‘הידע הוא סופי, זו אי הידיעה שהיא אינסופית’