בוער בעצמותי – על מנהיגות ותשוקה

האמת שמזמן הבנתי שאנשים שונים ‘נדלקים’ מדברים שונים, הבחנתי בהבדלים בין ילדינו הצעירים –יונתן השתגע על סוסים ואילו יובל היה חולה על גלישת גלים.

נקודת החוללות הארכימדית

לקח לי זמן לנסח לעצמי את המודל של נקודת החוללות הארכימדית – בקצרה זה המקום האישי של כל אדם בו שיא התשוקה פוגש את הכישרון הייחודי. לאור זאת ניהלתי שיחות ארוכות עם צחי בן זוגי לחדד בדיוק את האזור הזה עבור שנינו. כך הבנו לדוגמה שאני יזמית סדרתית, ואצל צחי זה יותר מורכב. גילינו שהוא, מעבר לכותרת ‘רפואת ילדים’ (והוא מומחה בראות ילדים וטיפול נמרץ ילדים) נמשך לשלושה מאפיינים ייחודיים –

  • הוא מסור לעבודה עם אוכלוסיות מוחלשות, ויתרגש מלטפל במשפחה ערבית או חרדית או ענייה
  • הוא פריק של החייאות (אתם צריכים לראות איך עיניו בורקות לאחר ביצוע החייאות מוצלחות בילדים),
  • הוא בשיאו ברפואה במצבי קיצון, למשל תחת אש, בחילוץ, כשמתרסקים עם ההליקופטר של החלוץ לים (כן,גם זה קרה לו) וכו..

כל זה הפך אותו לאחד הרופאים שיצאו להכי הרבה מבצעי חילוץ בארץ ובעולם, כולל הקמת בית חולים שדה בקוסובו וחילוץ המטוס בקומורו ועוד כמה שאסור לספר…

ד"ר צחי לוטם - מה בוער בעצמותיך?

ד”ר צחי לוטם – מה בוער בעצמותיך?

התהליך הזה איפשר לנו להבין שצחי צריך להישאר מנהל מרכז בריאות ילד ברמלה ולעבוד גם עם אוכלוסיותיה הנזקקות במקום לקבל הצעות מפתות באזורים עשירים, וכך הוא פסל 3 הצעות עבודה שקיבל בתקופה האחרונה.

התחלתי להבין כי חיפוש והתקרבות מתמידים אל נקודת החוללות הארכימדית היא הדרך הנכונה לחיות, לגדל ילדים, וגם לנהל אנשים. אני מחפשת את הטובים ביותר, ואז משקיעה זמן בלגלות מה מצית אותם, והיכן זה מתחבר ל”טביעת האצבע” הייחודית של האינטליגנציות שלהם – ומובילה אותם לשם ברמת התפקיד בארגון.

ומה לזה ולניהול?

כי אפרופו ניהול מיטבי – אחת הסיבות שאני מתלהבת מלהביא אנשים למקום הנכון עבורם בעבודה היא אנוכית לחלוטין – מצאתי שבנוהגי כך אין לי צורך בטכניקות להנעת עובדים – הם מונעים לבד. סיבה נוספת היא יותר אלטרואיסטית – אנשים מאושרים הרבה יותר כשהם נמצאים ב’זון’ הזה.

בזכות ל”ג בעומר חשבתי על דברים שבוערים לנו ועל מנהיגות. הבנתי שגם מנהיגות מתרחשת באזורים שמשהו בוער בעצמותינו, כמו שבודאי הרגיש בר כוכבא שחתר לשחרר את עמו מן הכיבוש.

אם כן התשוקה היא גם האזור של הובלת שינויים ומנהיגות, ואני רואה אינספור דוגמאות לזה סביבי. על קצה המזלג נזכרתי בכמה, למשל איציק אורן ידידי שייסד את חברת שילב מביתו הפרטי, וחלם לתת שירות מתוכלל לאימהות ומשפחות מיד לאחר לידה, זה בער בו עשרות שנים, והוא אף הוציא רומן אוטוביוגרפי נפלא על התהליך ושמו, איך לא, “בוער בעצמותי”; דוגמה אחרת היא סיפור ההצלחה של עמותת עולים ביחד, ליפעת עובדיה המייסדת היה נראה קריטי לקדם תעסוקה הוגנת לאתיופים אקדמאיים ובהמשך לוודא את שילובם המלא בחברה הישראלית. היא הפכה עולמות לשם כך והיום היא חולמת לייצא את המודלים לחברה הערבית; ודוגמה נוספת – שיפור האיכות של פעילות העמותות בישראל על ידי מדידה בערה בעצמותיו של ‘ביקו’ – צביקה ארן מיסד מידות; ואילו אצלי נושא בטיחות ילדים בער כל כך עד שהפכתי את העולם במטרה לשמור על חיי ילדי ישראל. לאחר מכן בערה לי האפשרות שמנהיגים יעצבו את עתיד ישראל יחד, והקמתי את המכון למנהיגות וממשל.

ומה לזה ולמנהיגות?

התשוקה היא קריטית למנהיגות טובה! ולמרות שבנסיעתי להודו ונפאל התעמקתי בדרך הבודהיזם והדהיתי עימה לא יכולתי לקבל עיקרון אחד ויסודי בתפיסה הבודהיסטית – את הסברה כי מקור הסבל האנושי, ‘הדוקהה’, בתשוקות שלנו, ולכן עלינו להשתחרר מהן. לדעתי זו היא פשוט עוד סוג של תשוקה, התשוקה לאי תשוקה.

ההפך – אני סבורה כי יש להבחין בין סוגי תשוקות, ושחיים מלאים מחייבים התמקמות באזורים הללו שבוערים בעצמותינו. כל הקידמה הרי תלויה באנשים שיהפכו את העולם ויביאו חידושים חברתיים, טכנולוגיים, מדעיים, רפואיים ועוד. ואם הבאתי את הודו כדוגמה – שחרור הודו מהשלטון הבריטי היה הדבר שבער בעצמות גנדי – מנהיג טרנספורמטיבי אמיתי, התשוקה הזו לשחרור הודו הביאה את גנדי, איש בעל עוצמות אדירות, להתנזר מנשים, למעט במזון, ולהתמסר לתאוותו הגדולה הזו. מי שמבין תשוקות יודע כי הדרך היחידה להתגבר על תשוקה היא באמצעות תשוקה גבוהה יותר, ואצל גנדי שחרור הודו היה מעל לכל.

דגלי הבודהיזם וברקע מנזר בודהיסטי - מרכיב התשוקה שנוי במחלוקת

דגלי הבודהיזם וברקע מנזר בודהיסטי – מרכיב התשוקה שנוי במחלוקת

אבל התשוקה לא מניעה רק ראשי מדינות ותנועות ומייסדי חברות וארגונים, היא מביאה אנשים למעשים של מנהיגות. הבחנתי למשל בקרב אנשי באלה שחתרו לשינוי בדיוק בנושאים ש”בערו בעצמותיהם”. לדוגמה שני מנהלים במכון למנהיגות וממשל השתגעו מול הקיפוח בשכרם של עובדי קבלן, והובילו שינויים מרחיקי לכת  בדרך בה נהג ארגון הג’וינט להעסיק עובדי קבלן.

ולכבוד ל”ג בעומר?

וברוח חג האש ההבנה מה הדברים שמדליקים אתכם היא הדבר החשוב ביותר, שם תחפשו את העבודה שלכם, או לפחות את התחביבים.

לעיתים קשה לאדם לראות זאת על עצמו, והוא נזקק לסיוע מחבר או אדם חיצוני. דברו עם אדם קרוב, נסו לפענח מה מדליק אתכם, לעיתים אלה דברים שקרובים מאד למה שאתם עושים, ושינוי קטן שיעשה הבדל גדול.

אני יכולה להבטיח לכם כמה דברים:

  1. אם תתמקדו בדברים הללו תהיו הרבה יותר מאושרים
  2. אם תעשו את הדברים הללו במסגרת עבודתכם – תהיו הרבה יותר אפקטיביים.
  3. ולא פחות חשוב – זה האזור בו תפגינו מנהיגות ותעשו מעשים של מנהיגות.

אם משהו בוער בעצמותיכם כאש – לכו עליו!

ושיהיה לכולנו ל”ג בעומר מדליק, ושלא נשכח להזין את האש שבתוכנו!

2 תגובות

פינגבקים וטרקבקים

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*