ממשבר למהפכה, חלק ב
חלק ב
אנו חיים במשבר כלכלי חברתי עולמי מסדר גודל שונה.
אני מהפכנית ‘קונסטרוקטיבית’: כשאומרים “לא” אני תמיד שואלת “למה לא?”, כשמראים זוית אני מחפשת עוד זויות, כשאומרים שחור אני מחפשת את הצבעוניות, וכשרואים פרטים ב’זום אין’ אני יוצאת ב’זום אאוט’, מחפשת חיבורים והקשרים מחוץ לקופסה. אני חושבת איך ניתן לעשות עולם טוב יותר, אני אופטימית, ביקורת ללא תכלית משמעממת אותי למוות. ודווקא בהיותי מהפכנית, זו פעם ראשונה שאני רואה:
אנחנו נמצאים במשבר שיתורגם למהפכה
והאמת: אני חושבת שהמדינה הבאה שתיפול תהיה דמוקרטיה.
שלוש הסיבות העיקריות למשבר הנוכחי הן :
- תרבות השפע בצד כרסום נוראי במעמד הביניים וגידול באי השוויון בכל המדינות.
- כשלונן של ממשלות לעבור מ”כלכלת עושר לכלכלת אושר“
- קידמה טכנולוגית ורשתות – הציבור חווה תחושת פוטנטיות משולבת בחשש לעתיד
מספר קוים לדמותה של המהפכה הנוכחית:
ערעור מסוכן על מוסדות וחלוקת כוח
הציבור בעולם מתארגן בקהילות שינוי לקידום מטרות מקומיות, שמקושרות ביניהן סביב מטרות ותמות מארגנות גבוהות יותר. התארגנות זו גורמת לציבור לחווית כח משכר ומשקר. מחד אנו עדים לשינוי אמיתי בחלוקת הכוח, הציבור בכל העולם חווה עוצמה ופוטנטיות אדירה שלא היתה לו בעבר. לדוגמה הוא מפיל מנהיגים בעולם הערבי, מביא לשינוי בתקציב המדינה, וקובע את עיצובה של מערכת הבריאות בישראל.
מאידך המהפכה מערערת על המבנים וחלוקת הכוח. הערעור זולג לערעור על מבנים ההיררכיים ועל המוסדות, לרבות על מוסדות הדמוקרטיה. בלי מבנים ומוסדות אין מדינות,
המודל האמיתי הוא מורכבות הכוללת בלגן והתארגנויות בצד סדר ומבנים היררכיים. מודל זה טרם הומצא, מנהיגות והשפעה ברשתות בצד מבנים היררכיים נשמע כיום כמו אוקסימורון.
מנהיגות ברגע
מנהיגות באה באינסוף תצורות ובמגוון רחב של תחומי חיים, אך ההכרה במנהיגות של נבחרי הציבור היא הבסיס לשלטון דמוקרטי מתוקן. החוויה של הציבור בימים אלה היא שקל להנהיג, פותחים קבוצה בפייסבוק, יש רעיון אטרקטיבי, 12,000 ליקים, פתאום כולנו מרגישים מנהיגים.
חוויה זו מתלבשת על מגמה של השנים האחרונות, בה נפער פער בין הציבור למנהיגיו הנבחרים. אנו רואים זלזול הולך וגובר בפוליטיקה, באנשי הממסד ובמנהיגים נבחרי הציבור. המחאה החברתית חשפה את הפער המתרחב, עד ניכור של הציבור מממשלתו ומנבחריו. ראו עד כמה התרחקנו מחזונו של לינקולן: “a government of the people, by the people, for the people”.
כולנו חיים בעולם של מורכבות גדלה. מורכבות זו באה לידי ביטוי במספר מישורים. המישור האחד הוא קצב מתגבר, קצב שינויים, קצב זרימת מידע וחדשות, וקצב התארגנויות.
המימד השני הוא חיים בהרבה סתירות. שימו לב רק לסתירות בטור זה: מצד אחד אובדן הפרנסה והעדר עתיד לדור הצעיר, ומצד שני שיכרון כוח; מצד אחד תרבות שפע וצריכה, ומצד שני הגדלת פערים והרצון לקבל יותר מפירות הצמיחה; מצד אחד רשתות וקהילות שינוי, מצד שני צורך במוסדות ומבנים לכל חברה מתוקנת. יותר מתמיד בני האדם נדרשים להכיל הפכים וניגודים ולפעול בתוכם. אף אחד לא לימד אונו לחיות ברמות מורכבות כאלה.
דלק של תסכול ובלבול
הציבור נמצא בשיכרון כח עקב הישגיו, שיכרון המלווה בתסכול עקב הפערים החברתיים הגדלים, וכשלונן של ממשלות לדאוג לטוב הציבורי. שיכרון הכח מונע מרוב הציבור להבחין כי חלקים גדולים ממנו עלולים לאבד את יכולתם להתפרנס: עובדי הידע כבר פחות נדרשים מבעבר, והדור הצעיר מתקשה למצוא עבודה והאבטלה של צעירים במדינות עולה.
השילוב בין שיכרון הכוח, המורכבות והסתירות והסיכונים לעתיד הם מתכון לתסכול ובלבול. החלוקה הבלתי צודקת של הון הופכת את החומרים הללו לנפיצים במיוחד. לקיחת הכוח והאחריות ותחושת “דמוקרטיה אתונאית” שניכרת בחלקים מהמוחים ברחבי העולם יכולה להביא לשברים אמיתיים בחברות ובמוסדותיהן, ואף במדינות הדמוקרטיות. הקצב המהיר בו מתרחשים הדברים מונע תהליכי בופר ותיקון איטיים, ומקשה מאד על מנגנוני התיקון.
לסיכום:
אנו רואים שילוב בין ערעור על מוסדות וכפירה בהם תוך ניסיון להביא לחלוקת כוח שונה; לבין חווית ה”כולנו מנהיגים” שעימה גם מורכבות והקושי בהכלת ניגודים וסתירות שמנהיגים נדרשים להכיל. כאשר כל אלה יושבים על דלק של תסכול אנו רואים חומרים של מהפכה ומציאות נפיצה,. קשה להביט על התמונה כשנמצאים בתוכה, אך אני חוזה שזו תהיה מהפכה מהירה ושונה מכל מה שידענו עד כה.
לקריאה נוספת:
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!