רשימת מלאי של מנהיגים: 120 בכנסת + 1300 הסגל הבכיר בממשלה; 256 ראשי רשויות + כמה מאות חברי מועצות מקומיות ומנכ”לי רשויות; אוניברסיטאות וצבא – עוד כמה מאות; 3000 מנכ”לי עמותות ומספר דומה של יושבי ראש; לא מתואגדים כמובילי מחאת האוהלים, או תורמים גדולים. סה”כ אולי עשרת אלפים אנשים מדהימים המשפיעים על עתידנו לעיתים רבות לא פחות ואולי אף יותר מאשר חברי הכנסת, כולל על מדיניות. במרביתם איש אינו בוחר!
בשנת 2013 הייתה לי הזכות לא רק לפגוש את שמעון פרס ז”ל באופן אישי, אלא לשמוע מה הוא אומר על מנהיגות, כמה פנינים מדבריו:
“מנהיגים לא צריכים להוביל, אלא להסכים להיות מובלים על ידי העם שלהם”
“הכיכרות חזקים מהפרלמנטים”
“היום אני מבין שהכוח האמיתי הוא כוחו של הרצון הטוב”
“מנהיגים פשוט לא יכולים לשנות את העולם”
אז מה זה אומר? שאנחנו יכולים לשנות את העולם, שעם רצון טוב ויוזמה – אפשר להוביל לעולם טוב יותר, זה נכון על מנהלים אבל בעצם על כל אחד.
בפאנל “מה למדנו על מנהיגות” באירוע יום הולדת 90 לשמעון פרס”
פרס: “הכיכרות חזקות מהפרלמנטים!”
“המנהיגים הם משרתים ולא שולטים”
בליר “קושי במנהיגות הוא הפער בין הטווח הקצר לטווח הארוך. מחשבה על האחד יכולה להביא מסקנות הפוכות מאשר על השני. יש להעדיף את הטווח הארוך”.
רם עימנואל: “מנהיגים נכשלים, האתגר שלהם הוא ללמוד מכשלונם”.
אני רוצה להציע שייעודו של המשרד להגנת הסביבה יהיה קידום איכות חיים וצדק חברתי. הציבור ביקש צדק חברתי, שמשמעו איכות חיים היום וגם לדורות הבאים. איכות הסביבה היא המנוף שבאחריותו הישירה של המשרד אך עליו להרחיב את חזונו, ולקדם עבודת מטה מנהיגותית, שילובית, צופה פני עתיד עם יתר משרדי הממשלה לקידום צדק חברתי ואיכות חיים.
תפקיד הממשל בישראל אינו רק לקבוע מדיניות, לפקח על השירותים ולדאוג לאספקתם. בישראל, יותר מאשר במדינות אחרות, הממשל הוא גוף מתכנן, מעצב ואורג עתיד.
תכנון ארוך טווח במדינת ישראל הוא הכרח! לא ניתן לשנות דברים מרכזיים כמו לרסן את מחירי הדיור, לצמצם את הפערים החברתיים, ולדאוג לפריפריה מתוך חשיבת טווח קצר, המדובר בתהליכים שארבע חמש שנים הם רק קצה תחילתו של שינוי.
טו בשבט הוא חג היושב על שני רעיונות מארגנים שונים לכאורה. תרומה ואיכות הסביבה. שונים אבל קרובים. כי בשניהם מעורבת נתינה. תרומה היא אחת הדרכים לאושר, מחקרים כה רבים מצאו שלתת הוא מתכון לשימחה ברמת הנותן, הרבה יותר אגב מאשר לקבל…. כך לדוגמה במחקר בו נתנו לשתי קבוצות של 1000 איש תציב של 1000$ לבזבז […]
פותחים פה פערים ממאירים: לפני 40 שנה ישראל הוזכרה בספרי הכלכלה כמדינה מספר אחת בעולם במדד השוויון. היינו מספר אחד מהצד החיובי. עבודה יסודית, חוצת מפלגות, של כמה עשורים דאגה לשנות זאת. התפקיד היחיד של המדינה, של הממשלה, של הכלכלה הוא להיות בשירות החברה, קרי הפרטים והקבוצות והקולקטיב המהווים את החברה בישראל.
נדרשת בחינה של נושא “שירות החובה”, כולל העברת הצבא לצבא משרת מקצועני, המבוסס על משרתי ציבור שכירים איכותיים ביותר. ולגבי הלכידות וההון החברתי שכה חשובים לעתיד ישראל – הם מחייבים את הממשלה להמשך פיתוח הכיוונים של התנדבות ותרומה, קידום השירות האזרחי, ויצירת תרבות של אליטה משרתת בישראל
פרשת תרומה מספרת על על מנהיגות אפקטיבית ומשתפת וגם על פילנתרופיה של הציבור. יש שם מנהיגות ממלכתית, השואפת לטוב הציבורי, שבחרה במשכן כפרויקט ציבורי שממוקד באל”ג – האושר הלאומי הגולמי, ולא בתל”ג, כי הבינו מה שהתפספס בדורות האחרונים בישראל, שהון חברתי חשוב לפחות כמו הון כלכלי.
חלק ב אנו חיים במשבר כלכלי חברתי עולמי מסדר גודל שונה. אני מהפכנית ‘קונסטרוקטיבית’: כשאומרים “לא” אני תמיד שואלת “למה לא?”, כשמראים זוית אני מחפשת עוד זויות, כשאומרים שחור אני מחפשת את הצבעוניות, וכשרואים פרטים ב’זום אין’ אני יוצאת ב’זום אאוט’, מחפשת חיבורים והקשרים מחוץ לקופסה. אני חושבת איך ניתן לעשות עולם טוב יותר, אני אופטימית, […]