האם הציבור מעדיף מנהיגים עשירים?
למסיבת יום בביתנו שכרנו העצמאות מפיקה שהיא גם זמרת ואומנית רב תחומית. היא הגיעה לביקור מקדים אצלנו בבית, והכינה את האירוע ברצינות רבה.
האירוע היה נפלא והשמחה רבתה. כשהסתיימה החגיגה והאורחים עזבו המפיקה ואנשיה עוד עבדו על פינוי וארגון ואיסוף חפציהם. זה היה באישון לילה, וגיליתי שאין ברשותנו מספיק כסף לשלם לה ולצוות שלה את הסכום המוסכם. האומנית מחלה ובאצילות ואמרה כי נגיע לשלם לה בפעם אחרת. כך הסתבר לי כי אין לה חשבון בנק.
שנסענו למעונה גילינו כי היא גרה בצפיפות וצניעות בדירת חדר קטנה. הפקדתי בידה את התשלום במזומן הודיתי לה וחזרתי למכונית. היא רצה אחרי ועצרה אותי – “מיכל, רגע, עצרי, יש כאן 1000 ₪ יותר מידי, שכחת שנתת לי מקדמה”. התרגשתי מאד – אין לי ספק כי היא היתה זקוקה מאד לכסף הזה.
האם אנשים עשירים ישרים או מוסריים יותר בהשוואה לאנשים עניים?
מחקרים חדשים, ארוכי שנים ומקיפים, מוכיחים: עשירים מרמים יותר… על פי החוקר פול פיף, דווקא ככל שלאנשים יש יותר כסף והם משתייכים למעמד גבוה יותר, הם נוטים יותר מעניים לקבל החלטות לא מוסריות, לא להחזיר עודף שניתן בטעות, לקחת דברים ששייכים לאחרים, ולפי התנהגותם ניתן להסיק שחמדנותם גוברת על נכונותם לעזרה לזולת, הם ייטו יותר לשקר במשא ומתן, או לרמות כדי לשפר את סיכוייהם לזכות בפרס. במחקר אחד נמצא כי עשירים מהמעמד הגבוה נטו לרמות פי שלושה כדי לזכות בפרס של 50 דולר, בהשוואה לעניים. מופתעים? תקראו הקישור הבא.
אנשים עשירים נמצאו במחקרים סטטיסטיים כפחות מוסריים פחות, ולמרות זאת מסתבר כי הציבור מייחס בטעות ערכים של מוסריות לאנשים עשירים.
עשירים “שווים” יותר
התרבות הקפיטליסטית סוגדת לעושר ורואה בו ערך מרכזי. חלק מהסגידה הזו להצלחה יוצרת תדמית מוטעית של “עשירים = מצליחים = שווים יותר”. והציבור בוחר לפי תדמיות ומותגי המנהיגים.
התדמית המועדפת היא של מנהיג “עשיר, יפה מראה ואמיץ”, נוסח ג’ון קנדי הנערץ, שהיה יפה תואר, ועשיר – כספו בא מאביו, ובנוסף לאלה גם קצין צי גיבור במלחמת העולם השנייה שגבורתו הוכרה במספר עיטורי גבורה.
להיבחר עולה כסף:
לאנשים עשירים קל יותר לממן בחירות ולשאת בהוצאות הכבדות של הקמפיין והנלווים אליו.
מייקל בלומברג ראש עיריית ניו יורק לדוגמה, איש עסקים ומולטימיליונר יהודי-אמריקני. בלומברג הוא אחד מעשירי תבל עם הון המוערך ב-20 מיליארד דולר, והוא מחזיק בבעלות על יותר מ-70% מחברת “בלומברג”, חברת החדשות והמידע הפיננסי השנייה בגדולה בעולם. בלומברג השקיע הון רב בקמפיין לבחירתו, ובשנת 2001 החליף את רודולף ג’וליאני בראשות עיריית ניו יורק, ונבחר מאז עוד פעמיים, בשנת 2005, ובשנת 2009 לכהונה שלישית.
בלומברג, אגב, נחשב ראש עיר מצוין, ולבקשתו הוא אינו משתכר מעבודתו – משכורתו כראש עירית ניו יורק עומדת על דולר אחד לשנה. הוא גם תורם נדיב במיוחד למטרות רבות, לדוגמה תרם מכיסו הפרטי 50 מיליון דולר לטובת בניית תחנת מגן דוד אדום בירושלים.
ישנן דוגמאות לא מעטות נוספות בהן עושר אישי רב הוא כרטיס הכניסה להיבחרות לשלטון ולהגעה לעמדות השפעה מרכזיות למשל סילביו ברלוסקוני האיטלקי שנחשב משך שנים לאיש העשיר באיטליה, וכיהן שלוש קדנציות כראש ממשלת איטליה. ג’ון קנדי כנ”ל, בנם של מיליונרים שאביו היה הדמות משפיעה ביותר בחייו, וייעד תחילה את בנו בכורו שנפטר לנשיאות. עם פטירת בכורו החליט כי ג’ון יהיה נשיא ארצו הבית, וכך היה.
הציבור מעדיף מנהיגים עשירים – כי הוא מייחס לעשירים בטעות רמת מוסריות גבוהה יותר
לתפיסת הציבור אדם עשיר ודאי שלא יגנוב או ימעל, כי הוא אינו זקוק לכסף. לעומת זאת לאדם עני יהיה קשה יותר לעמוד בפיתוי. יתרה מזו – למנהיג עשיר יהיה זמן ופנאי לשרת את הציבור, בעוד שהמנהיג העני יהיה עסוק בפרנסה.
נכון? המחקרים מראים שדווקא לא….
אמרנו ברלוסקוני? למרות עושרו הרב הוא כנראה אינו איש נקי כפיים, הוא החל את הקריירה שלו כיזם נדל”ן, בנה אימפריית תקשורת,והועמד לדין בגין חשדות על כך ששילם עבור קיום יחסי מין עם קטינה במועדון לילה ובגין שימוש לרעה בסמכויותיו כראש הממשלה. בנוסף הוא הורשע וחברת המדיה פינאינווסט שבשליטתו נתבעה על ידי בית משפט לערעורים במילאנו לשלם ל-תאגיד המדיה CIR סכום של 560 מיליון אירו, על כך שהשתלט במרמה על בית ההוצאה לאור “מונדאדורי”, 20 שנה קודם לכן.
שורה תחתונה:
הציבור מעדיף אנשים עשירים בעמדות הנהגה.
כסף מאפשר לאנשים עשירים להיבחר ולהישאר בעמדות מנהיגות. ממספר סיבות:
- יש להם האמצעים הכלכליים
- יש להם תדמית של מצליחנים
- הם זוכים, בטעות, לתדמית של נקיי כפיים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!