הטובים לממשלה

בימים האחרונים התפרסמה ידיעה על כך שמשרד התקשורת מוביל מהלך חקיקה שיוכל לאפשר לגופי רבים יותר לעקוב אחרי אזרחים לצרכי חקירה. הכוונה היא לאשר נגישות לאזורים הכי פרטיים: האזנה ואיכון טלפונים סלולריים, יירוט סמסים ואי-מיילים, וחדירה למחשבים. זו, אגב, הרחבה של חוק קיים, ושנגדו עומד בג”צ, המאפשר לשב”כ, למשטרה, למשטרה הצבאית, לרשות לניירות ערך, רשות המיסים ורשות ההגבלים העסקיים לעשות זאת. ההרחבה תכליל גופים כגון רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים, משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה, רשם מאגרי המידע ועוד, ותאפשר קבלת נתוני התקשרות האישיים באמצעות צווי בית משפט גם בחש עברות קלות מפשע, בדרגת עוון.

האם זה נכון? לדעת רבים לא. זו פגיעה בלתי נחוצה בפרטיות הציבור, לחקירות של עברות קלות שאינן מסכנות חיי אדם. אך זה אינו הנושא, אלא העובדה שהיוזמה הזו הביאה כמה תגובות אגרסיביות במיוחד של עיתונאים כלפי הממשל וכלפי עובדי הציבור.

במקביל שמעתי ברדיו בדרכי לעבודה תגובות אגרסיביות כלפי משרתי הציבור הבכירים במשרד הרווחה, על פרשייה שלגמרי לא ירדתי לעומקה. אך השיח הבוטה של המראיין המם אותי.

והתגובות הללו מלמדות כמה דברים:

רוב הציבור אינו מבין שהממשלה היא אנחנו, היא כוללת את החבר הטוב, את הבת או האבא, את השכן שאיתו מרכלים בשבת. הממשלה כוללת כ 600,000 עובדי ציבור, בממשל המרכזי והמקומי, שבחרו קריירה של שירות ציבורי. רבים מהם אנשים ברוכי כישרונות, שיכלו בקלות לשבת על כל כורסת מנכל עסקי ולהרוויח משכורות עתק. אנשים המחויבים לשרת, שהחליפו ביודעין קריירה נחשבת ורווחית בעשייה ציבורית, שמוקדשת, כן כן, לרווחתנו. המגזר הציבורי כולל “פקידים” (ומי רוצה להיות פקיד? הרבה יותר חשוב לזכור שהם  משרתי ציבור, חלקם אליטה משרתת, שהציבור והתקשורת משמיצים. מאות ואלפי אנשים הנותנים לנו אינספור מענים ושירותים חינוכיים, חברתיים, ציבוריים.

מעבר לאספקת השירותים בכירי הממשל מסייעים בקביעת מדיניות, ולעיתים ממש מובילים את המחשב וקידום המדיניות, ומוציאים אותה לפועל כולל פיקוח ורגולציה. כן – הם גם הרגולטורים המושחזים שמהם אנו מצפים לשמור על הקופה הציבורית, ועל האיזונים בין הממשלה, המגזר העסקי והחברה האזרחית.

גם עיתונאים שוכחים שהממשלה היא אוסף של מערכות מורכבות. היא אינה אדם אחד, ואפילו אינה מערכת אחת. היא מורכבת מהרבה מאד תת – מערכות גדולות ומורכבות, וכל אחת מן המערכות הללו מורכבת ממאות ואלפי אנשים. רובם הגדול ישרי כפיים ושוחרי טוב, וכן, כמו בכל מקום, אנשים שלעיתים טועים.

הכוח לשפר את הממשל, מצוי גם בידי הציבור. יש להבחין בין נבחרי ציבור לעובדי ציבור. אנו בוחרים את נבחרי הציבור בממשל המרכזי בבחירות לכנסת כל ארבע שנים, ובשלטון המקומי בבחירות כל חמש שנים. וחוץ מזה יש אינסוף מעשים בהם הציבור יכול להשפיע על ממשלתו לטובה. להיות עובד ציבור, כי אנו רוצים את השירות הציבורי הטוב והמקצועני בעולם; לדווח על מפגעים; ליזום ולפתח פתרונות טכנולוגיים שיוכלו ליעל את עבודת הממשלה; להפסיק לדבר רק על שינוי שיטת הבחירות ולקרוא לחיזוק השירות הציבורי; והכי חשוב: להפסיק לראות בביורוקרטיה מילה גסה ולעשות דה לגיטימציה לעבודתם של עובדי הציבור ונבחריו, כי בלי ממשלה אין לנו מדינה יהודית דמוקרטית, ואין לנו עתיד. אז קדימה, הציונות של היום משמעה לא הטובים לטיס, אלא הטובים – לממשלה.

הדברים לקוחים מדברי בכנסים של מנכ”לי השירות הציבורי ומנהלי המחוזות שנעשו בשיתוף ממשלת ישראל, נציבות שירות המדינה