נתינה – אני נותן משמע אני קיים
לכל אחד יש משהו לתת, גם למקבץ הנדבות הנכה העני, וכל עוד יש לו יכולת לתת ולעזור – הוא קיים וקיומו בעל ערך ומשמעותי. זה שיעור שאנשים שוכחים. נתינה היא אחד המפתחות לאושר ואיכות חיים.
בנסיעה האחרונה שלי לניו-יורק קרו לי שני מקרים בלתי אפשריים בזה אחר זה:
מעשה שהיה כך היה: נסענו ברכבת התחתית ושלישיית צעירים נכנסה לקרון והחלה להופיע. האחד שר, השני תופף בתוף, והשלישי עודד אותם, וכשסיימו החל לעבור לאסוף כסף לתוך כובע. בקרון ישב קבצן שנראה ‘הומלס’, קרוע בגדים, מלוכלך ומרופט. הקבצן עודד את הצעירים בקריאות התלהבות, מחא להם כפיים, והיה היחיד מתוך קרון שבו נסעו כמאה איש, שהכניס כסף לכובע כשהתקרב אליו הצעיר השלישי… אמנם היו אלה מטבעות בודדים, אך אין לי ספק שזה כסף שהאיש קיבץ כנדבות, פרוטותיו האחרונות והדלות שנועדו למזון בסיסי.
בערב אחר נסענו בתחתית למופע ב”ליל החובבים” שבתאטרון אפולו בהארלם. כשיצאנו לא מצאנו את דרכנו, וניסינו לנווט עם מפת ניו-יורק. שמעתי קריאה ומזווית מבטי ראיתי איש שחור קטוע רגלים, על כיסא גלגלים. לא סובבתי אליו את ראשי, חשבתי שהוא רוצה לבקש נדבה. להפתעתי חדרו המילים שלו את הכרתי המתייגת, וזה מה שהוא שאל אותי: “Do you need any HELP?”
הייתי המומה, קטוע רגלים, על כיסא גלגלים, בליבה של הארלם, שואל אותי האם אנחנו צריכים עזרה?…. תוך שנייה התעשתי ועניתי לו: “Yes, we are looking for the Apollo Theater”
והוא ענה לי: “Take 2 blocks down the street and it will be on your left”
הודיתי לו והתחלנו ללכת לתיאטרון. לאחר דקה סובבתי את ראשי להציץ שוב בנכה שהיה מספיק רגיש להבין שאנו צריכים עזרה ולהציע אותה. לתימהוני ראיתי את אותו האדם מבקש מנער צעיר שיסייע לו לחצות את הכביש.
אתם מבינים – כיסא הגלגלים שלו היה מהסוג הפשוט ביותר, ולא הייתה לו דרך לרדת מהמדרכה לכביש….
ואז זה היכה בי
שלכל אחד יש משהו לתת, גם למקבץ הנדבות הנכה, העני, וכל עוד יש לו יכולת לתת ולעזור – הוא קיים וקיומו בעל ערך ומשמעותי. זה שיעור שאנשים שוכחים. נתינה היא אחד המפתחות לאושר, ולכל אחד יש מה לתת, צריך רק לחיות בפרדיגמת שפע.
למדתי כמה דברים על נתינה:
- שלכל אחד יש מה לתת
- ששפע הוא חוויה פנימית
- שעזרה לזולת ונתינה יכולה לתת טעם אמתי ומשמעות בחיים, גם למי שלכאורה אין לו דבר לתת.
על עיגול לטובה שמעתם?
בעמותת ‘עיגול לטובה’ שבוועד המנהל שלה הייתי חברה, סיפרו כי קבצנים הניגשים למכוניות בצמתים אינם ניגשים למכוניות יוקרה, ולרוב יעדיפו כלי רכב צנועים ועד בינוניים. הם מבינים שהמעמד הנמוך ומעמד הביניים נוטים יותר לנתינה, ולצדקה.
שאלנו אז את עצמנו איך ניתן לחנך ציבור שלתת זה הרבה יותר טוב מלקבל?
זו שאלה מרתקת, בעיקר כשזוכרים שנתינה היא אחת הדרכים הכי בטוחות לאושר.
10 דרכים לעשות טוב:
- להתחיל בעצמכם, לשאול כל יום מה יעשה לכם טוב, ולעשות לפחות דבר אחד כזה. כי אם לכם טוב – קל לכם יותר לעשות טוב לאחרים. רק מי שיש לו – יש לו מה לתת.
- תחייכו, לפחות כל שעה. 30 שניות חיוך הופך את מצב הרוח שלכם, וגם של הסביבה.
- לחבק – המכסה הטובה היא 10 חיבוקים ביום, לכ-10 שניות כל אחד. יד שמאל למעלה, בהצלבה. מחקרים מראים שזה מאריך חיים. אם תחבקו 10 פעמים גם תתנו וגם תקבלו.
- תתקשרו בכל יום להורים. ולחברה הטובה לפחות פעם בשבוע….
- תנשמו, עמוק, תזכרו שמה שרואים הוא לא תמיד אמת, ומה שמרגישים – לא תמיד מבוסס, ולכן לתת לתחושות להיות, בלי להילחם בהן, אך גם בלי להאמין לסיפורים שאתם מספרים לעצמכם תמיד… כשאתם לא בטוחים – תישאלו חבר או חברה טובה שיאמרו לכם את האמת.
- תיזמו דברים לטובת העובדים שלכם, או הקהילה שלכם.
- תזכרו שמילה טובה שווה יותר מכל דבר, גם במקום העבודה.
- תשאלו את עצמכם מה הדברים המשמעותיים עבורכם – חיות? ילדים יתומים? הדמוקרטיה הישראלית? יהדות מתקדמת? בריאות? התחברו לנושא הזה, וחפשו כיצד לקדם אותו.
- תעזרו לאדם במצוקה, לאיש/ה שרכבו נתקע, תעצרו לילד ילד בוכה ברחוב, תפסיקו מעשי אלימות או מעשים מסוכנים של בני נוער.
- תתנדבו ותתרמו, היו פעילים למען מטרה בה אתם מאמינים:
א. תרמו דם.
ב. תרמו חפצים.
ג. תרמו כסף – תתחילו ב”לעגל” את סכומי הרכישות שלכם בכרטיס האשראי לטובת הארגון בו אתם מאמינים דרך עיגול לטובה, זה מסתכם בתרומת שקלים בודדים. תמשיכו בהוראת קבע לארגון בדרכו אתם מאמינים.
כי ניהול ומנהיגות אינם שלמים בלי משמעות ואושר.
Photo: Helping the homeless, by Ed Yourdon, Wikimedia Commons, modified, used under Creative Commons rights.
מה שאתה נותן – תשכח. מה שאתה מקבל – תזכור
מה שאתה נותן – תשכח
מה שאתה מקבל – תזכור
זאב תודה, אהבתי…
יפה מאד.
אחד הסרטים המדהימים המגלמים את הקבעון שלנו בדבר ה’נותן’ וה’מקבל’:
http://www.youtube.com/watch?v=epuTZigxUY8
עם זאת, בפן המהותי של צדק וצדקה, הדברים בישראל דורשים מבט רחב ויסודי יותר. אתרום גם אני לך סיפור:
שוב הגיע בחמישי בערב סמס מעופר זאבי, אוצר האמנות והמתנדב המדהים מ’שכן טוב’ שמארגן כבר שנים בירושלים חלוקת אוכל למאות נזקקים. עופר התייאש מזמן מכך שמישהו בהנהגה של ישראל יראה זאת כבעיה הקשורה לשלטון, וומבקש שאעזור לו למצוא אנשים עם רכב בשביל חלוקת אוכל.
בעוונותיי, לא יכולתי הפעם. אז אני, מבחינתי, אשם בכך שהשבת היו ילדים רעבים בעיר שלי (באמת!). האם ראש הממשלה שלי, שבארה”ב הועלה השבוע לדרגת ‘מלך’ ישראל, גם חש אשמה? מסופקני אם עופר יודע את מספר הטלפון שלו, בשביל לבקש עזרה.
מיכל היקרה, הפתרון לבעיות בישראל, עם כל הכבוד ליוזמה החשובה הזו, לא יגמר בעיגול לטובה של כמה אגורות או שקלים אלא בעיגול לטובה של תקציב המדינה.
שבוע טוב!
נדב תודה,
והסרטון באמת מאלף.
אגב לא ניסיתי לפתור את כל בעיות המדינה, אלא להתיחס למשמעות הרבה שיש בחווית הנתינה. וכמה כח יש במעשה של חסד – לעושה לא פחות מלמקבל.
כמובן שרווחת אזרחי המדינה היא באחריות הממשלה, וזה בפוסט אחר.
מזדהה לחלוטין לגבי כח החסד.
לגבי רווחת אזרחי המדינה, איני יודע אם היא ‘כמובן’ באחריות הממשלה,
אך לומר ש’כמובן’ שלא (תשובה הנשמעת מדי פעם במקומותינו) –
הוא בעיני אבסורד למדינה השואפת להיות דמוקרטית. לילטוב.
נדב – המילה רווחה היא רבות משמעויות.
אם הכוונה היא אושר ואיכות חיים – המדינה אחראית בחלקה על רווחת אזרחיה, הפרט אחראי, וגם לחברה האזרחית תפקיד.
אם רווחה היא דאגה לחלשים ביותר – למינימום הנדרש לחיים בכבוד, בעיני זה תפקידה של מדינה.
זו שיחה אידיאולוגית רחבה, הקשורה לערכי המדינה והחברה בה אנו חיים, ובה היינו רוצים לחיות.
שלום מיכל
האפ זו את שנהלת לפנח שנים את ארגוון “בטרם” ביתי אורנה עבדה איתכם ,
בברכה
דליה מרט
הי דליה, אכן ואכן, הייתי המנכלית המייסדת של בטרם, והיום אני מנכלית אלכא בג’ויט ומקימה על בסיסה מכון למנהיגות וממשל, אורנה נפלאה, היכן היא כיום?
מיכל כתבת כל כך יפה ומדוייק. ממש פנינה. גזרתי ושמרתי לעצמי ואף שיתפתי. תודה!!!
תודה רבה חדוה – שימחת אותי