נבחרות של מנהיגים
שני ילדי משחקים בקבוצות כדורסל באגודת מכבי מתן. יובל הבכור שיחק מעל 6 שנים בקבוצה קטנה, 12 שחקנים שרובם בינוניים ומטה. והפלא ופלא קבוצתו השיגה תוצאות יוצאות דופן יחסית לכישורים המצרפיים של השחקנים.
יונתן הצעיר משחק בקבוצה גדולה, 18 שחקנים, ובה כמה כוכבים רציניים, וההישגים – עגומים. קבוצה מסוכסכת שבה כל אחד עסוק בעצמו, ההורים גם הם לא טומנים ידם בצלחת, ולא פועלים לגיבוש אלא להגברת התחרות, ואין מי שמקדם את הקבוצתיות.
כשאנו בוחרים מפלגה אנחנו בוחרים במשהו מורכב מאד – בקבוצה.
מי ששולט אינו אדם אלא קבוצה. כי מפלגה היא קבוצה. וקואליציה היא – קבוצה של קבוצות. מסובך ממש. הברית בין בנימין נתינינו לאהוד ברק, לדוגמה, חצתה מפלגות, והקרבות בין רבין לפרס – היו תוך קבוצתיים, קרי במפלגה.
המאמן
מי המאמן של מפלגה? מי זה שמגבש את ההרכב, מאמן כל אחד לאזור הכישרון הייחודי שלו, ואחר כך מעלה את השחקנים הטובים בקבוצות של חמישה?
המאמן של המפלגה הוא לרוב היו”ר/ית של המפלגה.
האם אנו יודעים משהו על יכולת יושבי ראש המפלגות לגבש קבוצה? להניע עבודת צוות? האם אנו יודעים משהו על יכולתם להושיב את האנשים הנכונים במקומות הנכונים בלי לחשוש מתחרות? האם הם מעולים במשאבי אנוש?
בשנים האחרונות ראינו כמה פעמים את ההפך המוחלט. יו”ר שמציב אנשים בתפקידים הלא נכונים, מאייש שרים הפוך לכישורים וכך נגרם נזק עצום. למדינת ישראל.
לסיכום: יו”ר מפלגה צריך להיות מאמן שחקן, זהו אתגר קשה במיוחד.
הקבוצה
האם קבוצה יכולה לפעול ללא מנהיג? כנראה שלא. לכן המציאו את “ראשון בין שווים”. כי בקבוצת מנהיגות המוביל הוא ראשון בין שווים.
חשוב להבחין בין הבכורה לבין ההיבחרות. ההיבחרות, פורמלית או באופן טבעי מתוך המשימה, מאפשרת למנהיג להוביל את הקבוצה, ואם הוא מנהיג מחולל – הוא יפעל בצורה המדגישה ייחודיות על פני בכורה, לפי המודל “התשוקה למנהיגות“.
התוצאה
להבדיל מבליגה, בה יש לנו מבט על כיצד הקבוצות משחקות, וברור לאורך זמן מי המאמנים הטובים, ומי הקבוצות המעולות, בפוליטיקה התמונה אחרת.
מי עושה טוב יותר בשלטון? מי יעשה טוב יותר בשלטון הבא? – האמת שכמעט אי אפשר לדעת. גם אם נראה לנו ברור מי המפלגה המובילה הסיפור הוא מי המפלגות שישבו יחד בקואליציה.
יתרה מזו קשה לשפוט כי הכלים הקיימים לדוגמה של הסדנה לידע ציבורי, עוסקים בניתוח שחקנים. ולגבי המפלגה, קרי הקבוצה, בניגוד למשחק כדורסל התוצאות סמויות מן העין.
וחשוב מאד לא רק מה עשתה המפלגה בהווה, אלא איזה עתיד היא קידמה. ואיזה עתיד יקדמו המפלגות בטווח הארוך, כי הנעת מדינה קדימה דורשת תכנון של עשרות שנים, ולא רק שנים בודדות.
קבלת ההחלטה
אם כן אין לנו באמת כלים טובים לבחור.
אנו לא בוחרים אדם או אוסף אנשים – אלא קבוצה. ואין לנו ידע על התפקוד הקבוצתי של המפלגות, או על כישורי המנהיגות ובניית הקבוצות של העומד בראשן.
לאחר שגמרנו לבחור המפלגה מרכיבה קואליציה – קבוצה של קבוצות. ועליה ועל תפקודה אין לנו שום מושג.
הימור גדול.
אמנם יש יותר יותר שקיפות, וגורמים כמו השר מיכאל איתן, המרכז הבינתחומי שב”יל או הסדנה לידע ציבורי פועלים להגברת השקיפות, אך המידע שאנו מקבלים קשור ,לרוב לח”כים בודדים, או למועמדים.
מה שאפשר הוא להפעיל מקסימום שיקול דעת, לחשוב היטב, ולדעת כי בחירה היא זכות דמוקרטית חשובה, והיא זכות מחייבת.
אנחנו לא יכולים או צריכים לבחור רק לפי שיקוליים רגשים, וזו גם לא רק החלטה רציונלית לחלוטין. העיקר הוא להשקיע מחשבה בבחירה ובקבלת ההחלטה.
לסיכום:
עוד קריטריון לקבלת החלטה בבחירות הבאות הוא מי גיבש/ה נבחרת שעובדת בהרמוניה, ומפגינ/ה מנהיגות דמוקרטית ומשתפת. כי אנו בוחרים קבוצה ולא רק מנהיג.
אמנם הציבור נוטה לחשוב כי לקולו הבודד אין כוח, אך הקול המצרפי של הציבור קובע את עתיד ישראל. העתיד שלנו.
ואגב הילדים שלי – אנחנו בבחירות 2015, עברו כשנתים, יובל פרש, עד היום השחקנים הם חברים ושורה ביניהן אחווה, והקבוצה היתה עבורו בית. יונתן ממשיך, חלו שינויים בהרכב ובמאמן, כעת הקבוצה מלוכדת הרבה יותר, והתוצאות – בהתאם.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!