בפאנל “מה למדנו על מנהיגות” באירוע יום הולדת 90 לשמעון פרס”
פרס: “הכיכרות חזקות מהפרלמנטים!”
“המנהיגים הם משרתים ולא שולטים”
בליר “קושי במנהיגות הוא הפער בין הטווח הקצר לטווח הארוך. מחשבה על האחד יכולה להביא מסקנות הפוכות מאשר על השני. יש להעדיף את הטווח הארוך”.
רם עימנואל: “מנהיגים נכשלים, האתגר שלהם הוא ללמוד מכשלונם”.
בשנת 2013 הייתה לי הזכות לא רק לפגוש את שמעון פרס ז”ל באופן אישי, אלא לשמוע מה הוא אומר על מנהיגות, כמה פנינים מדבריו:
“מנהיגים לא צריכים להוביל, אלא להסכים להיות מובלים על ידי העם שלהם”
“הכיכרות חזקים מהפרלמנטים”
“היום אני מבין שהכוח האמיתי הוא כוחו של הרצון הטוב”
“מנהיגים פשוט לא יכולים לשנות את העולם”
אז מה זה אומר? שאנחנו יכולים לשנות את העולם, שעם רצון טוב ויוזמה – אפשר להוביל לעולם טוב יותר, זה נכון על מנהלים אבל בעצם על כל אחד.
חברות צריכות אתוס משותף על מנת להתפתח, האתוס מגביר לכידות והון חברתי – המנוע להמשך פיתוח קידמה ושגשוג. ההאתוס של הממשל הוא כלי מרכזי הן בפיתוח ממשל איכותי והן בהתהוות האתוס לאומי, לכן לא ניתן להפריט את החוללות של האתוס הממשלי לגופים חיצוניים ועסקיים. הממשל גם קריטי בעיצוב עתידנו כמדינה במצויה במעבר מסטרט אפ למדינה ממוסדת, תפקידו לתכנן ולעצב את הטווח הרחוק. בית ספר לממשל הוא כלי מרכזי ביצירת אתוס כזה, והוא תשתית חיונית בשמירה על זהותנו המורכבת “היהודית והדמוקרטית”.
המטריצה המופלאה של פרופ’ אדיג’ס מדגימה בעיני בבירור את החלקים היותר ניהוליים, מול החלקים מנהיגותיים בשיגרת העבודה. ניהול יוצא מן ההווה, עסוק בלשפר אותו, והוא קשור ביעילות ואפקטיביות בטווח הקצר והבינוני. תכונות A P לפי אדיג’ס הן יותר אזורי הניהול. מנהיגות בונה עתיד, היא מוכוונת לטווח הארוך, בניגוד לניהול שקורה באזור הסמכות והאחריות, מנהיגות פעמים רבות חורגת מן הסמכות והאחריות הפורמלית. לכן תכונות E I המכוונות עתיד הן יותר במרחב המנהיגות. ההבחנות בין מנהיגות לניהול גם הן יחסית חדשות, ואדיג’ס שבנה את אחד הבסיסים העמוקים לתורת הניהול לא עסק בהבחנה, ולכן הוא לא כתב על מנהיגות בספריו הראשונים.
בעולם של שיווק גם מדינות וערים הם מותגים. מדינת ישראל היא מותג שממוצב סביב טרור ומלחמות, במקום להיות ממוצבים סביב אנרגיה יצירתית והצלחות, כיאה וכראוי לנו. המנהיגות הנבחרת, תרמה למיצוב ישראל – מחקרים רבים על תדמיתה של ישראל בעולם מצביעים על כך שעד 80% מהאיזכורים של מדינת ישראל בתקשורת הבינלאומית עוסקים במלחמות בטרור, ובגרעין. חשוב שהמנהיגות הישראלית המתראיינת בתקשורת הזרה תדבר גם על ישראל האחרת!
דה-לגיטימציה לישראל מתייחסת להתכנסות של אנשים, תנועות, איגודים וארגונים, אשר אינם קשורים, לכאורה, בינם לבין עצמם, סביב סוגייות שונות על מנת לקעקע את עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. התהליכים הללו מתנהלים בשלוש חזיתות משולבות: החזית הכלכלית, החזית משפטית, והחזית הציבורית – תקשורתית.
אני רוצה להציע שייעודו של המשרד להגנת הסביבה יהיה קידום איכות חיים וצדק חברתי. הציבור ביקש צדק חברתי, שמשמעו איכות חיים היום וגם לדורות הבאים. איכות הסביבה היא המנוף שבאחריותו הישירה של המשרד אך עליו להרחיב את חזונו, ולקדם עבודת מטה מנהיגותית, שילובית, צופה פני עתיד עם יתר משרדי הממשלה לקידום צדק חברתי ואיכות חיים.
וגם על מצוק הזכוכית הלא פיסקלי המחכה ליעל אנדורן…. אני מכירה מספר לא מבוטל של נשים ששברו תקרות זכוכית ניהוליות ומנהיגותיות בציבור הישראלי, חדות מחשבה וחריפות שכל; מהירות החלטה ועמידות ללחצים. הן עומדות בפני מצוק זכוכית, שמחייב אותן פעמים רבות להיות “נשות ברזל” בעל כורחן
זוגיות מקצועית באה לידי ביטוי ביחסי יו”ר מנכ”ל, שר מנ”כל, ראש רשות ומנכ”ל, וגם מנכ”ל וסמנכ”ל. בחירת מנכל/ית ראוי/ה היא אחת ההחלטות החשובות שיקבלו השרים והם יעבדו עימם בהובלה קרובה הודורשת אמון ויכולות של מנהיגות משתפת. וכמו בכל זוגיות – אין מתכון אחד, אך יש כמה עקרונות מנחים: חלוקת תפקידים וגבולות גזרה, כבוד ופירגון הדדי, הכרה בצרכים הייחודיים, וחשיבה גם לטווח הארוך.
שריל סנדברג סמנכ”לית התפעול והאישה החזקה שמאחורי פייסבוק הוציאה ספר העוסק במצבן העגום של נשות קריירה בעולם, ומה ניתן לעשות על מנת להוביל לשינוי מצב זה. היא בחרה להשיק את הספר כעסק חברתי, וממפה שלוש בעיות עיקריות: מחסור בנשים בעמדות הנהגה, העדר מגמת שיפור במעמדן של נשים בעשור האחרון בחברות האמריקאיות, והעדר קולן של נשים בקבלת החלטות, ולאור זאת קבלת החלטות פחות טובות, והיא מביאה כיווני פיתרון