הובלת שינוי היא אומנות הדורשת מנהיגות מעצבת ויכולות רבות נוספות….
“זו החברה טמבלים” – תראו לי מי המפלגה המדברת על איכות החיים של הציבור הישראלי, מי המנהיגים שמדברים על איכות השירותים, איכות הסביבה, וחינוך – לשם צריכים ללכת הקולות שלנו. תראו מי מדבר על תמרוץ עסקים קטנים, מתייחס לצמיחה מכלילה וצדק חברתי? מי מביט גם על הטווח הארוך – על ישראל בעוד 30 שנים, ומה נשאיר לדורות הבאים
פותחים פה פערים ממאירים: לפני 40 שנה ישראל הוזכרה בספרי הכלכלה כמדינה מספר אחת בעולם במדד השוויון. היינו מספר אחד מהצד החיובי. עבודה יסודית, חוצת מפלגות, של כמה עשורים דאגה לשנות זאת. התפקיד היחיד של המדינה, של הממשלה, של הכלכלה הוא להיות בשירות החברה, קרי הפרטים והקבוצות והקולקטיב המהווים את החברה בישראל.
עוד קריטריון לקבלת החלטה בבחירות הבאות הוא מי גיבש/ה נבחרת שעובדת בהרמוניה, ומפגינ/ה מנהיגות דמוקרטית ומשתפת. כי אנו בוחרים קבוצה ולא רק מנהיג.ה
המילה ניצחון במלחמות זרה לי, הרי במלחמה כולם מפסידים, ובכל זאת בחרתי להשתמש בה הפעם. ברגע האחרון היו ניסיונות לסגור את המלחמה בהכרעה תודעתית צבאית. אך מלחמות לא נסגרות יותר בחזית – הפרדיגמה הצבאית משתנה לנגד עינינו. ההכרעה והניצחון כיום מושגים במקום אחר לחלוטין. הם מתנהלים ב”חזית העורף”. הניצחון של המבצע הזה הוא ניצחון אזרחי, […]
תפקידה היחיד של הפוליטיקה והמנהיגות היא לשמור על איכות חיינו והאושר שלנו בהווה ובעתיד. מלחמות משרתות המון אינטרסים, והביטחון הוא לא היחיד שבהם, לצערי לפעמים אפילו לא הראשון שבהם, וודאי שהאינטרס אינו איכות החיים שלנו.
המפלגות והפוליטיקאים הפכו למותגים. העידן של מדינאים מקצוענים שבאים לשרת אותנו נראה שהסתיים. אנו רואים יותר ויותר עיתונאים שעושים את המעבר כי מותג אישי כבר יש להם, נשאר למנף אותו למנדטים. להיות פוליטיקאי ומדינאי אינה רק מעטפת שיווקית, אלא התמחות ומיומנות, שלוקח כ 10,000 שעות לרכוש אותה. זו אומר 5-7 שנים לפחות.
ההשלכה המרכזית של היותה של הכנסת “עשירה” היא שמרבית חברי הכנסת המכהנים מתקשים להבין את מעמד הביניים והמעמד הנמוך, הם מרוחקים ממנו, ומוטים לטובת נושאים אחרים המשקפים את חייהם וקהליהם. רוב חברי הכנסת אינם מייצגים את המעמד הבינוני – נמוך! לעשירים קל יותר להיבחר משלוש סיבות: יש להם האמצעים הכלכליים. יש להם תדמית של מצליחנים, הם זוכים, בטעות (!) לתדמית של נקיי כפיים.
מרבית חברי הכנסת המכהנים הם מהעשירון העליון, לכן הם מתקשים להבין את העניים, והם פועלים לטובת נושאים ואנשים אחרים, כמוהם. זה מגביר את אי השוויון ומהווה איום חברתי!
לעשירים קל יותר להיבחר משלוש סיבות: יש להם האמצעים הכלכליים. יש להם תדמית של מצליחנים, הם זוכים, בטעות (!) לתדמית של נקיי כפיים.
יש בלוג חביב עלי שנקרא “לא למות טיפש“. עדו לנדו, הכותב שלו, רוצה שאנשים יבינו לעומק סוגיות על סדר הים הציבורי. מאידך המונח “בורות רציונלית”, המתאר מצב שבו עלות השגת מידע לגבי נושא מסוים עולה על התועלת שבהשגתו. הבורות הזו נובעת מההשפעה קטנה מאד של אזרח בודד על תוצאות הבחירות, והלימוד וההבנה המעמיקה דורשים תשומות […]
במאמר קודם טוענת ד”ר מיכל חמו לוטם כי ניהול ציבורי קשה פי שלושה ומביאה 5 קבוצות של סיבות לקושי והאתגר שבניהול ציבורי, ביניהן העדר יכולת לתכנון לטווח ארוך; אי שליטה על משאבים חיוניים כולל כח אדם, תקציב ולעיתים אף זמן; בעיות מערכתיות בעיקר העדר תחרות במגזר הציבורי, שורה התחתונה לא ברורה ולא מדידה, ומוטבים לא ברורים; […]