היום בו הפכו האנשים שישפיעו על עתידנו מ’מנהיגים’ ל’מותגים’
היום בו המפלגות הפכו מבית מקצועי למותג לא הגיע בבת אחת. כמו כל שינוי הוא הזדחל לחיינו בהדרגה, יחד עם עליית קרנו ומקצועיותו של מקצוע השיווק.
פעם מפלגה יצגה תפיסת עולם וערכים, שציבור הבוחרים הרגיש שהם הולמים את ערכיו האישיים. לכן ההזדהות עם המפלגות הייתה אדירה. מפלגה הייתה בית מקצועי, ובית כידוע לא עוזבים.…היום, עמוק בעולם ציני של שיווק ואריזות, בו הליכוד, בית אמיתי לחלק מן הציבור, הופך במחי קולמוס של איש קריאטיב ל”הליכוד ביתנו” יש תחושה של הרבה מותגים, ומעט מאד בתים מקצועיים עקביים.
ואכן מחקרים מראים כי המגמה היא של הפחתה בתחושת ההשתייכות של הציבור. רק לשליש מהציבור יש מפלגה שהיא הבית המקצועי שלו, שני שליש הם “בוחרים אמיתיים”, “חסרי דיור פוליטי”.המתלבטים באמת. קמורטיה במיטבה? בכל מקרה על אותם שני שליש קמות מפלגות דוגמת קדימה, יש עתיד, או שינוי בזמנו, ונעלמות לתהום הנשייה כי אינן מספיקות לשרוד זמן מספיק על מנת להפוך ל”בית”.
ומנגד עומד הציבור הישראלי. חושש, עייף, מודאג, מוטרד. ובעיקר כמה לתקווה לעתיד, לתשובות, לדרך. ציבור מבולבל מ”שפע” של מותגים אישיים ומפלגתיים, מהעדר כלים אמיתיים לבחור, מחוסר ידע וכן, גם מהטשטוש המכוון בין עמדות המפלגות.
מת העידן של פוליטיקאים רציניים – יחי עידן המותגים
ולא רק המפלגות – גם הפוליטיקאים הפכו למותגים. העידן של מדינאים מקצוענים, שליחי ציבור מעמיקים שבאים לשרת אותנו – הציבור, דוגמת דן מרידור, בני בגין, יוסי ביילין, רובי ריבלין, זהבה גלאון, או חיים אורון – נראה שהסתיים.
לא סתם אנו רואים יותר ויותר עיתונאים שעושים את המעבר. מותג אישי כבר יש להם, ורק נשאר למנף אותו למנדטים. לא סתם שמענו לאחרונה כי מפלגת העבודה סגרה שעריה בפני עיתונאים בטענה כי “יש מספיק”.
הצער הוא שמנהיגים פוליטיים כבר לא נמדדים יותר על עבודה והשקעה רבת שנים. ועוד מעט נראה כוכבי הישרדות וכוכב נולד פונים לקריירה שנייה בפוליטיקה. ואני לא צוחקת…..
מה המשותף לאלעזר שטרן, סתיו שפיר וליאיר לפיד?
הם מותגים.
אולי הם אנשים נפלאים, אך האם הם פוליטיקאים מומחים? איני יודעת. ואף אחד לא יודע! (המאמר נכתב בבחירות הקודמות, היום אפשר לדעת יותר, אבל שוב גלריית עיתונאים ומותגים צובעת על שערי הכנסת)
אף אחד לא יודע משהו על יכולות ההובלה שלהם, על היושרה שלהם, על יכולות קבלת ההחלטות שלהם? מישהו יודע האם יש להם ניסיון במנהיגות פוליטית? במשילות? בקבלת החלטות היסטוריות? נוכל כמובן לסמן “וי” לשלושתם על יכולות רטוריות, וכן, אמנות הרטוריקה והנאום היתה תמיד נחוצה לפוליטיקאים, אריסטו
אך בימינו כל שנשאר הוא המעטפת, העמדות עצמן פחות ופחות חשובות.
חשבתי על דברי לפיד כנגד המלינים על כך שאינם יודעים את מרכולתו, תשובתו הנבונה היתה שמישנתו פורסמה שנים בכתב בעיתון. אני כמובן קראתי ואפילו אהבתי רבים מטוריו. אני עדיין זוכרת אותו מהתיכון, למדנו באותה השכבה, וחיבבתי אותו. ועדיין לא ברור האם הוא עמיד ולא לחיץ? ומה הוא יעשה אם וכאשר יהיה שר בממשלה הבאה?
ומה הוא באמת עשה לפיד? מעט מאד….
כי להיות פוליטיקאי ומדינאי הוא תחום שדורש התמחות ומיומנות. וכמו כל מיומנות – לוקח כ 10,000 שעות לרכוש אותה. זו אומר 5-7 שנים לפחות. וכאשר טירון פוליטי עומד בראש מפלגה הסכנה היא שהוא יתגלח על הזקן של כולנו. רצוי שאנשים יצמחו בהדרגה, מלמטה, ולא יוצנחו מלמעלה. תמיד יש מקרים מיוחדים של כשרונות מטאוריים – נקוה שגם הפעם….
והמגמה הזו גם פוגעת לא רק בציבור ובמדינה. היא פוגעת גם במנהיגים. היא הופכת את האנשים שרוצים לבחור בקריירה של עשייה ציבורית פוליטית לעבדי מיתוג ושיווק. אנשים רציניים וטובים שרוצים לשנות נמדדים על יכולתם להרשות לעצמם אתר אינטרנט נוצץ, דף פייסבוק מתוחכם, וייעוץ אישי בבניית המותג ושיווקו. הם צריכים להיות עשירים יותר ממוכשרים. וזה עצוב ומסוכן.
יש לנו ארץ נהדרת, אך היא גם מדינה בסכנה במציאות מורכבת במיוחד, מציאות המצריכה צריכה מנהיגים ישרי דרך, מדינאים בעלי חזון. ודחוף!
אז בהצלחה לכל המנהיגים הטירונים, ושתלמדו מהר….
והיום שנתים אחרי אני ממש קוראת לכל קוראי – לא להצביע בעד טירונים…
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!