קסם האהבה, בשיתוף איציק אורן
איציק אורן הוא מייסד שילב, חבר ועד מנהל בטרם, וחבר אהוב במיוחד, יצאנו בטנגו רעיוני על אהבה.
מיכל שואלת את איציק:
איציק תודה על שמשכת אותי בקולמוסי בנושא האהבה. ספר לנו איך פגשת את שושי? ‘נפגשנו בבית ספר תיכון ערב בירושלים כשהיינו בכיתה יא’. הייתה לי ווספה ושושי גרה בבית נקופה. שנינו היינו “מופתעים” שהאוטובוס האחרון יצא והייתי צריך לקחת אותה הביתה…’
‘איך הגעת לחשוב ולכתוב על אהבה?’ ‘המושג אהבה השתנה מאוד בדור האחרון. יותר קל לי לאהוב אנשים ובעיקר כאלה “שאיכפת להם”. הנושא העסיק אותי, כיון שיש לי הרבה הכרויות חדשות שרק המילה אהבה יכולה להביע את הרגש שנוצר. ההתנסות בסוגי אהבה שונים משכה אותי לנסות ולהבין יותר על האהבה וסוגיה. “אהבה”: מילה כל כך טעונה, ופנים כה רבות לה. כשהבנתי שיש סוגי אהבה שלא הכרתי בעבר, החלטתי לנסות וללמוד על מהותה.’
‘מה לדעתך היא מהות האהבה?’ ‘מהות האהבה היא לגרום לאושר‘.
‘אז למה זה לא תמיד עובד ?’ ‘אנחנו מחפשים את האהבה ומצפים לקבל אותה מהאנשים שאנחנו אוהבים. בעוד שהאושר נמצא דווקא בנתינה…’
וכך הציפיות הורגות את האהבה ולפעמים גם אותנו.
אנחנו לא צריכים לצפות לאהבה. אנחנו צריכים את החופש לאהוב.
אני חושב שאנחנו פוחדים לאהוב, כנראה בגלל פחדים מהעבר. שלא להתאכזב, ושלא ניצור ציפיות שלא ניפגע, ועוד ועוד.
‘מה זאת אומרת החופש לאהוב?’ מה שמרגש אותי כאן זו העובדה שהכול תלוי בנו. איננו צריכים לקבל את זה מבחוץ. ונתינה נטו כידוע, מביאה הרבה ברכה שעושה אותנו למאושרים..
‘אז כל מה שצריך זה פשוט לתת אהבה?’ ‘האמת – כן. יחד עם זה אני רוצה להוסיף אזהרה – נתינה צריכה לקחת בחשבון את היכולת והמוכנות של מקבל האהבה להכיל אותה. ללא רגישות נחנוק את האהוב, או שהוא ממילא יברח…’
‘ומה הם סוגי האהבה שגילית?’ חלק מהקושי בחופש לאהוב נובע מההיסטוריה שפעם אהבה הייתה מוקדשת רק לבן הזוג ולילדים. אני רואה כמה סוגי אהבה :
- אהבה אינטימית: אהבה שכוללת מגע פיזי וכמובן יחסי מין, מה שנקרא אהבה רומנטית. (וזה לא לעניין, כי אהבה ורומנטיקה לא תמיד הולכים ביחד).
- אהבה הורית: אהבה לילדים הורים, אחים וכו’.
- אהבה חברית: אהבה לחבר או חברה. נקייה וללא אינטרסים. “אני כאן בשבילך ללא תנאי”
- אהבת האדם: אהבה לאדם באשר הוא. בכביש בתור לסופר וכו’…
- האהבה לטבע ולעולם בכלל.
‘איציק מה הבנת בסוף כל המסע המרתק והמורכב הזה?’ ‘שהאושר נמצא בידינו. האהבה נמדדת בתוצאה שלה. יש ואהבה קיימת אבל היא לא מעניקה אושר לאוהבים אלא רק סבל. כי לא מצליחים להביע את האהבה באופן שהשני צריך אותה. וכבר כשיש צורך, יש סבל. אהבה בנתינה אינה מותנית, ועושה אותנו מאושרים, היכולת לתת אהבה-כנתינה- דורשת בגרות נפשית ונכונות להביעה מבלי לצפות לתגמול…’
‘איציק תודה, זה מרתק, מורכב, ושוה קריאה חוזרת והתעמקות’.
איציק שואל את מיכל:
‘ספרי לי איך פגשת את צחי?’ ‘נפגשנו בבית החולים שניידר, הוא היה מתמחה ותיק שחזר מן הצבא, ואני הייתי מתמחה צעירה. הפכנו ידידים קרובים מיד, ובילינו שעות בשיחות ובעבודה קשה ימים ולילות של רופאים בהתמחות. יום אחד סופי, שהיתה אחות במיון אמרה לי שאנחנו מאוהבים. הייתי המומה וכמובן שהכחשתי, זה לא עלה במוחי או בליבי כלל, כי שנינו היינו נשואים. זה היה מקרה קלאסי בו היא חזתה את העתיד או ראתה אמת שהיתה סמויה מעינינו…’
‘איך הגעת לנושא הזה של אושר ואהבה?’ ‘חקרתי את תכלית המנהיגות, והגעתי למסקנה כי מנהיגות נמדדת ביצירת מירב האושר למירב בני אדם.’
‘למה את מתכוונת כשאת אומרת אושר?’ ‘הגעתי למסקנה שהאושר יושב על 3 רגלים משולבות: על אהבה וחברות; על הנאה וחוויות של החושים; ועל תחושת סיפוק ומשמעות בחיים.
‘אז מה יש לך לחדש על האהבה?’ ‘בשנים האחרונות גיליתי את האהבה החשובה שבלעדיה לא ניתן לאהוב בשלמות: אהבה עצמית. בעיני היא הבסיס האמיתי ליכולת לתת אהבה לזולת.
אני מבחינה בים אהבה להתאהבות, בהתאהבות אנו בעיקר מטורפים על עצמנו, באהבה אנו ממוקדים באחר. ולכן כל כך חשוב לאהוב את עצמנו גם בלי הצורך להיות מאוהבים במישהו אחר. כל אהבה ונתינה מתחילה באהבה לעצמנ, איננו יכולים לתת אלא את שיש לנו ואנו נותנים לעצמנו. הציווי “ואהבת לרעך כמוך” משמעותו היא שהאדם צריך לאהוב את הזולת כשם שהוא אוהב את עצמו. אני חושבת כי הלוואי שיכולנו לאהוב את עצמנו קצת יותר, וכנראה שגם במקרא התכוון לזה. כיון שלא כתוב “ואהבת את רעך” אלא יש ‘למד’ בפסוק “לרעך”. פרשנים טענו שהציווי איננו לאהוב את רעך כמו שאתה אוהב את עצמך, כי זה איננו אפשרי, אלא לאהוב ולעשות טוב לאחר ולעמית, כמו שהאדם רוצה שחברו יעשה טוב לו.
אני חושבת שלעיתים, בניגוד לפרשני המקרא, זה הפוך, לעיתים אנו דווקא כן אוהבים את בן הזוג יותר מאשר את עצמנו, וקל לנו לתת לאחרים ואנו מתקשים בלתת לעצמנו, אני לפחות באופן אישי מרגישה את זה, ופונה להשראה לניטשה שאמר ב”זרתוסטרא”: “לעולם היו אוהבים את רעכם כמוכם – אך היו נא תחילה לאנשים האוהבים את עצמם.”
יש לך עוד מחשבות לחלק לגבי אהבה?’ ‘גיליתי שהזוגיות היא המקום הכי חשוב ומאתגר לאהבה. לכאורה זה מובן מאליו, אך לשמר אהבה וחברות עשרות שנים ולשמור על רעננותה זהו אתגר גדול. אני חושבת שמשפחה כן בוחרים, כמו שבחרתי את בן זוגי ושלושת ילדיו – ילדינו, ואני וחברתי הטובה בחרנו להיות אחיות.
כאמור אני חושבת שהרבה פעמים קל יותר לאהוב אדם אחר. האתגר הוא באמת ללמוד לאהוב את עצמנו, לקבל, לסלוח, ולעיתים, אם אנו ברי מזל, בן הזוג הוא השותף שלנו במסע לאהבה העצמית, והיא נולדת דרך האהבה רומנטית.’
האם מנהיגות אינה עומדת בסתירה לאהבה – הרי המנהיג צריך פעמים רבות לפגוע בחלקים מן הציבור שלו? זו דילמה קשה איציק, כי יש החלטות שפוגעות. הוא צריך לראות את טובת הציבור, לאהוב את עמו, ולהיות נאמן לאיכות החיים שלו בהווה ובעתיד, כעם וכמדינה. ויש מנהיגים גלובליים – שצריכים להיות נאמנים לרעיונות גדולים מאשר מדינות. אבל כן – אינני מאמינה במנהיגות שבאה משנאה, רק מאהבה.
קצת עלינו:
אני איציק: נשוי לשושי אורן עשרות שנים, יחד הם ילדו 3 ילדים ועוד ארגון אחד – את רשת חנויות שילב.
אני מיכל: נשואה לדר צחי לוטם כבר 15 שנים, ואנו מגדלים 5 ילדים אהובים ואני מגדלת שני ארגונים. לגבי הילדים הרי השניים הצעירים הם ילדים משותפים, ואת שלושת הבוגרים צחי הביא לחיינו כשהיו קטנטנים. ושני ארגונים שאני מרגישה גם “אימם הורתם”: ארגון יבטרםי לבטיחות ילדים, והמכון למנהיגות וממשל בג’וינט.
הרשו לי להביא היבט נוסף לאהבה: אהבת אלוהים! אני חוויתי את אהבת אלוהים לי אישית, בתור אבא מושלם, לא דרך דת או מצוות [אני לא דתיה] וגם לא דרך לימוד תיאורטי [אני לא מדענית ולא פילוסופית].
דרך הלב: ואח”כ אלוהים לימד אותי לאהוב אותו, ואח”כ הוא לימד אותי לאהוב את רעיי כמוני.
אגב, הבנתי מחוויה אישית, שלאהוב את עצמי זה לתת לאלוהים לשכון בליבי, כי אלוהים יעשה לי טוב יותר מאשר אני מסוגלת לעשות לעצמי.
ועוד אגב, אני לא ממציאה כלום, הכל כתוב בתנ”ך.
יום טוב,
לו
לו תודה על תגובתך, אני סבורה שבכל אחד מאיתנו שרויה שכינה, כלומר הבנתי את מושג האלוהות היא כזו שבה אין הבדל בין אהבת אדם לאהבת האל, אך כמובן – קטונטי…
לו שלום,
מעניין לקרוא את זוית הראיה שלך. מה שאת מתארת הוא דיכאון אקזיסטנציאליסטי, הקשור פעמים רבות באובדן משמעות. האמונה באל היא ללא ספק אחת הדרכים האפקטיביות ביותר לחזור לחיים עם תחושת משמעות. כמובן שכל אחד מוצא לעצמו את הדרך המתאימה לו.