מה זה להיות “נשים עושות שלום”?

1. זה להיות מתויגות אוטומטיות ולהילחם בתיוג עוד לפני שיצאנו לעולם

בעצרת רבין הרגשתי פעם ראשונה בחיי “נחיתות מגדרית”. לרוב אני סובלת מתופעה הפוכה, של עליונות מגדרית, אני מהלכת בעולם עם הסודות של מנהיגות נשית ומנהיגות במורכבות, חיה בחוויה של נשים המין החזק (הרבה לפני החלש).

והנה – חוויה שונה, מוזרה, מחלישה. ואני חווה אותה לראשונה בחיי דווקא כשהצטרפתי לתנועת נשים.

החלפתי רשמים עם חברה לתנועה – גם היא מינכ”לה דבר או שנים בחייה. שם, בעצרת, התחככנו בפוליטיקאים (גברים, שמאלנים) שהיו מאחורי הקלעים, ושתינו חשנו שונה מהרגיל.

מה הפלא. רק תביטו אל כמות העצות שקיבלנו – אסור לחייך, (כי אז אנו נראות רכות מידי); צריך לדבר אסטרטיבי וברור (למשל להגיד “דורשות הסדר)”; ואסור, ממש אסור להיות נחמדות.

שתינו הבנו שעל מנת שהגברדיה הגברית (שאת מרביתה נישקתי כיאה לגברת) תכיר בנו – צריך לצבור כוח. ובכל זאת הרגשנו מתויגות בתור “הנחמדות, האופטימיות על גבול הנאיביות, הנשיות, בלבן”.

כשסיפרתי על זה לדוקטור שיחיה, לאחר שהוא מחה באוזני על העדר הכיסוי התקשורתי להופעתנו בעצרת, הוא אמר כך: “צריך להיכנס יותר חזק בתקשורת, לא להראות נחמדות ומחייכות אלא להפגין עוצמה וכוח. זה מה שארבע אימהות עשו למשל. אני חושב שהיה לארבע אימהות חלק גדול בהחלטה של ברק לצאת מלבנון. הכתבה הזו טובה, אבל אתן ב”נשים עושות שלום” נראות כמו בלבוסטיות על הבמה. את זה צריך לשנות”.

הקשבתי.

אני נראית בלבוסטה? אני נדרשת שלא לחייך? בשביל שלום אני מוכנה….

נשים עושות שלום - מכל קצוות הקשת

נשים מכל קצוות הקשת – עושות שלום

2. “נשים עושות שלום” זה לחיות בכפל אישיות מובנה.

כפל אישיות כיוון שבחוץ, כבר אמרתי, אסור לחייך, אסור להיות נחמדות, צריך לצבור כוח.

אבל בפנים, בהתנהלות וביחסים הנרקמים בין החברות התנועה – ההפך. שם צריך לדרוך על ביצים כל הזמן. הקודים פשוט הפוכים מאשר ב’בחוץ’….

ב’בפנים’, בתוך “נשים עושות שלום”, צריך לחייך, צריך להיות נחמדות, להכיל, להקשיב לכולן, לא להידחף ולא לעצבן אף אחת. ראיתי נשים סופר אסטרטיביות המכירות יפה את הקודים הגבריים הופכות בפנים לחתלתולות רכות. האמת – גם אני קצת הפנמתי את הקוד הנשי. זה נעים, קצת פחות כוחני מהעולם הרגיל.

אבל החוויה היא שאני צריכה להתפקד לתנועה כשתי נשים די שונות. בפנים אני רק “מיכל ח.ל”, חלילה דוקטור, חלילה מנכ”לית ומנהלת בכירה, או כל התארים שאני נושאת עימי כל השנים. הכל נמחק.

אבל בחוץ, בעולם הגברי הכוחני, ודאי אדרש להתראיין כד”ר חמו – לוטם. אמרתי – לחיות בכפל האישיות מובנה.

ואם כבר בהיפוכים וניגודים וריבוי תפקידים עסקינן – אז למדתי שאסור להגיד יותר “שלום”… כי שלום זו מילה שמאלנית, צריך לדבר על “הסכם” או יותר טוב “הסדר בהסכמה”. צריך לדבר על פרדיגמה חדשה שמביאה ערביות ודתיות לאותה תנועה, ומוציאה את הקיצוניות משני הצדדים.

כמובן שאנו, כיאה לנשים מכילות ומאפשרות, נדרשות להכיל גם את הגברים. אני מניחה שהמפקדים הבכירים שיצאו במכתב לראש הממשלה לקדם הסדר, אלופין מצה”ל השב”כ והשירותים הבטחוניים, לא היו צריכים לנווט בכזו מורכבות, ולא חיפשו נשים לחתום על המכת יחד איתם…

3. זה להיות מנהיגות מתנדבת

מנהיגות מתנדבת, באנגלית Lay Leadership, כשמה כן היא – קבוצה של מנהיגות מובילה, בצורה משתפת,  אבל בהתנדבות, בלי לקבל תמורה. החיסרון במנהיגות מתנדבת של נשים, כך למדת שככל שהתמחיתי בנושא, הוא שנשים, (בניגוד לגברים ששמחים לתת את שמם לקישוט בתמורה לרישות וכבוד), באמת מצפות לעבוד כשהן מנהיגות מתנדבת.

אז לכו תפעילו 3700 נשים (ברגע זה בתנועה), בלי כ”א שכיר ובלי תקציבים.

נשים  עושות שלום - מכל הגילאים וכל חלקי הארץ

נשים מכל הגילאים וכל חלקי הארץ עושות שלום

 4. זה לקחת יעד בלתי אפשרי, ולהתחייב על מימושו תוך 4 שנים.

אני זוכרת איך כשהקמתי את ארגון בטרם רעד לי הפופיק, לקחנו יעד של הפחתת התמותה מתאונות בילדים תוך עשור בשליש, 33%. איך אפשר להתחייב על יעד כזה, חשבתי אז, הרי אני לא האמא ולא הגננת של הילדים בישראל, ואינני משרד הפנים או בתי הספר או חופי הרחצה והרשויות המקומיות.

התחייבתי והצלחנו.

הקמת המכון למנהיגות וממשל לקחה אותי לעתיד מדינת ישראל. כבר פחדתי פחות, אבל הדחיפות ניהלה אותי, והחשש – שאולי עוד מעט לא תהיה לנו מדינה שראוי לחיות בה…

כעת, ב”נשים עושות שלום”, אנו מחויבות ליעד שאפתני במיוחד “להביא להסדר בהסכמה תוך ארבע שנים”. אין כמעט סיכוי לממש את היעד הזה, אבל אלה הם חיים ששווה לחיותם, אני מסבירה לעצמי בעודני חותמת את ידי ברעדה על מסמך היסוד של התנועה שאני וד”ר גילה מלך הובלנו את כתיבתו.

נשים עושות שלום –  עד כה אף תנועה לא לקחה על עצמה יעד כזה, יתרה מזו – אף מנהיג לא הצהיר על יעד כזה. לוואי והיו מנהיגות ומנהיגים שהיו מצהירים.

איתנו בגב שלהם – הם יוכלו לעשות זאת…

התבגרתי – אני כבר לא מפחדת. אני בוחרת להאמין, להיות אופטימית. כי אנחנו באמת ממגנטות, סוללות דרך חדשה, נשית, מורכבת, ואפילו שאין כמעט שום סיכוי להצליח – כבר הצלחנו.

להצטרפות לתנועת “נשים עושות שלום” – ליחצו כאן ומלאו את הטופס

לקריאה נוספת – פוסט שלי בסלונה על הובלת שינויים

 

6 תגובות
  1. עליסה עשת
    עליסה עשת אומר:

    כל כך נכון, חוץ מהעבודה בתנועה אני מנהלת ומפיקת אירועים גם בחיים היום יומיים שלי. עבודה שלעיתים דורשת אסרטיביות מוגברת. המתורגמת ישר ל”גבריות” ותכונה לא נשית, אבל אני לא מוותרת ותמיד עושה זאת עם החיוך שלי. נכון אני אסרטיבית אבל אני אישה עם דעות פוליטיות ולא אעמוד מן הצד ואראה איך הורסים את המדינה שלנו. רק בכלל שזה לא “נשי” .

    הגב
    • ד"ר מיכל חמו לוטם
      ד"ר מיכל חמו לוטם אומר:

      עליסה ראיתי אותך בפעולה בהפקת עצרת רבין – ואני חושבת שבאופן מקסים שילבת אסרטיביות ומיקוד במטרה (שנחשבות גבריות) עם הקשבה וחיוך (שנחשבות נשיות)

      הגב
  2. מיכל דובר
    מיכל דובר אומר:

    אותי משך המשפט שזו פעם ראשונה שחווית נחיתות מגדרית. אני עובדת עם עולם העסקים ושם זה פשוט ברור כשמש, אני משחקת לצערי את המשחק להיות ילדה טובה, לחייך הרבה ולעשות שינויים מרחיקי לכת דרך השפעה ושיחה. כמובן במידת הנדרש מביאה אסרטיביות.
    אשמח לשמוע על התנועה. אני בטוחה שנשים הן אלה שיעשו את הדברים אחרת.. המהפכה תגיע רק דרך נשים

    הגב
    • ד"ר מיכל חמו לוטם
      ד"ר מיכל חמו לוטם אומר:

      הי מיכל,
      תודה על תגובתך – אכן לקח לי שנית להרגיש בנושא, ותהיתי גם מדע הרגשתי כך,
      1. כי זו תנועת נשים?
      2. כי אני באתי בלי הכובע של “הכוח” שלי, התפקיד החיצוני?
      3. כי נעשיתי רגישה לזה?
      כל הללו ועוד?

      בכל מקרה נשמח מאד אם תצטרפי לתנועה, את יכולה להצטרף לחוג בית שמישהי עורכת, מלאי את פרטיך באתר ואז גם נזמין אותך לקבוצה הסגורה של חברות בתנועה

      הגב

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*