משנכנס אדר מרבין בשמחה

מוקדש לאהובי: לצחי בעלי, ולילדי – יונתן יובל מאור מתן ונעמה, תודה שאתם מביאים לחיי הרבה צחוק ושמחה

שמחה – מילים נרדפות: ששון, גילה, עליצות, עליזות, הנאה, חדווה, דיצה, רינה, צהלה, רון,

שמחה – מילים הפוכות: עצב, צער, יגון 

מנהיגות טובה צריכה למקסם אושר למרב בני האדם, ויש קשר בין אושר לשמחה. חז”ל כבר  לימדונו את מרכזיותה של השמחה ביהדות בכלל, ובחודש אדר בפרט, כשקבעו את השמחה לכל חודש אדר.

למה בחודש אדר מרבים בשמחה? הסבר ראשון: כי העם שלנו שוב ניצל, “והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה”…. אבל הרי זה מאפיין את רוב חגינו, רוצים להשמידנו, אנו מתגברים מנצחים את הרעים, היהודים ניצלים, וחוזר חלילה….

הסבר שני: בחודש אדר עולה המזל של עם ישראל. כמאמר הרש”י: “ימי נסים היו לישראל פורים ופסח” (תענית, כט). חכמי המשנה סברו שלחודש אדר יש ‘תכונה סגולית’ של מזל, המייחדת אותו משאר חודשי השנה. ולכן כשיש 13 חודשים בשנה מעוברת יש שני ‘אדרים’, אדר א ואדר ב, שמחה כפולה ומכופלת.

שפינוזה שמחה על פי הפילוסוף ברוך שפינוזה היא אחת משלושה רגשות בסיסיים: תשוקה, שמחה ועצב. השמחה להגדרת שפינוזה היא “מעבר של אדם משלמות קטנה יותר לשלמות גדולה יותר”. לכן על האדם לחתור להעצים את שמחתו ובכך להגביר את שלמותו. שפינוזה אינו יוצר הבחנה בין שמחה לאושר.

אני כן.

שמחה – היא התחושה שלנו בעקבות אירוע רגעי ומשמח. כמו מזג אויר.   

אושר – מצב יותר קיומי, כמו אקלים. להיות בו זו בחירה.

איך שמחים באדר? שמחים בנתינה. אני נותן משמע אני קיים, חכמי המשנה הבינו כי נתינה היא דרך נפלאה לשמחה. לכן הם קבעו כי משנכנס אדר ומכריזים על חידוש התרומות לעבודות הקודש במקדש, ומצוות תרומת מחצית השקל תהיה דווקא בראש חודש אדר.. חכמינו הבינו שנתינה זו מחברת את כלל ישראל אל מטרה משותפת – המקדש. בחודש אדר קוראים בתוספת ארבע פרשות. את הפרשה הראשונה, פרשת ‘שקלים’, קוראים בשבת של ראש חודש אדר, קריאתה נועדה להזכיר לציבור להביא את תרומת מחצית השקל לבית המקדש. ולפיכך חודש אדר מתייחד בכך שהוא החודש שבו כלל ישראל לדורותיו מתאחדים, מרבים בשמחה.

שמחים ביין: “עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי” ( מגילה, ז:), שמחת יום פורים נעשית באמצעות שתית יין,  לא לצורך שכרות והוללות, אלא לצורך העלאת השמחה והביטחון, משום שהיין גורם להשתחררות ממחסום הפחד מן העתיד.

מעבר לשני הללו חז”ל לא הגדירו במדויק כיצד לשמוחבחודש אדר (בניגוד לפורים). הסיבה לכך היא שחז”ל התכוונו ללמדנו מכך שכל אדם ירבה בשמחה של מצוה בכל מה שמשמחו, דהיינו משום שאין גבולות לשמחה הרוחנית של ימי חודש אדר.

צחוק: המדע מראה כי צחוק גורם לשמחה. נסו לצחוק בקול רם ובאופן מלאכותי דקה, ותראו כיצד הצחוק הופך לאמיתי ומתגלגל. ישנן היום אפילו סדנאות צחוק לקידום הנושא, יש המתרגלים “יוגה צחוק”, ואף נתקלתי במקצוע חדש, “מצחיקן”. את מה שהמדע מוכיח היום חז”ל הבינו מזמן, לפי מקורות חז”ל לצחוק יש ערך ומטרות, והוא גורם להשגת יעדים רוחניים עליונים, ועודדו את הצחוק הרבה לפני הרפואה והיוגה. 

אז מה אאחל לכם לפורים – הרבה צחוקים וחיוכים: