מדוע דימיון הוא תנאי למנהיגות?

אנו מאמינים שהדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא להמציאו, אמר ג’ון סקאלי.

לעיתים אני בדילמה מה הוא השריר החשוב ביותר אצל מנהיג. בעבר חשבתי כי זוהי הלשון, שמורכבת כולה רקמת שריר. הלשון היא אמנם שריר ידוע ורב מעללים במעשה המנהיגות, כי הנכונות להצהיר ולתחייב הופכת את המצהיר למחויב מול הציבור שלו . אולם אין לי כל דילמה – בעוד הלשון היא  תנאי הכרחי למנהיגות, אך על מנת להוביל למקומות בהם לא היינו מעולם נחוץ למנהיגים שיפעילו שריר קודם ללשון ונדיר הרבה יותר– הדימיון.

היכולת לדמיין מציאות טובה יותר, נשאפת, חזונית, ולחתור ולהוביל אליה בלי לאות היא תנאי הכרחי בעבודת מנהיגים מחוללי שינוי. מרתין לותר קינג אמר יש לי חלום וסחף מליונים אחרי חלומו, וקיסינג’ר חידד ואמר “תפקידו של מנהיג הוא להוביל את ההולכים אחריו מהיכן שהם נמצאים אל המקום שלא היו בו מעולם”. זה דורש הרבה אומץ והרבה נחישות מהמוביל.

גם וולט דיסני ביסס את הקריירה שלו על תפיסה זו, וכל פרויקט החל קודם כל מהצוות שעסק “בדמיון וחלומות”. רק לאחר מכן היה דיסני מכניס את צוות הביצוע, זה שתירגם חלומות לתוכניות העבודה, ובסוף את “ועדת ניהול הסיכונים והביקורת”, שתפקידה היה לבדוק מה הסיכונים, מה ישתבש ולהתריע על מנת שנקודות החולשה יתוקנו. ובסוף גם אמר: ‘ההיגיון יוביל אתכם מנקודה A לנקודה B, הדימיון יישא אתכם לכל מקום’. 

אולם  דיסני עסק בהפקת סרטים ולא בהובלת הציבור למחוזות חדשים. בניגוד לעשיית סרטים מנהיג מחולל נדרש להוביל ציבור רב שאינו יכול לראות לא רק את הדרך, אלא אפילו את הכיוון. זו “מנהיגות במורכבות היא מנהיגות מיוחדת במינה. מנהיגות מתוחכמת, דינמית, גמישה. היא נדרשת להובלת תהליכים מורכבים. כיון שמרבית הידע אינו קיים, הרי הובלת שינוי כזה דומה לנהיגה בקטר והובלת רכבת עמוסת קרונות ליעדה, תוך כדי הנחת המסילה כי התוואי אינו ידוע, כל שידוע הוא נ”צ, שאינו ממוקד עד הסוף, בדרך ליעד הסופי.

כל מי שניווט אי פעם ניווט לילי יודע את המורכבות של חוויה כזו. דמיינו ניווט לילי הנמשך שנים, בו עליכם להוביל מאות ואלפי אנשים ליעד נכסף בחושך, אחריכם. אתם יודעים לאן אתם רוצים להגיע ובטוחים שביכולתכם להוביל למטרה, אבל אין בידיכם מסלול ידוע שבו אתם צריכים לעבור. חוויה מורכבת עד בלתי אפשרית לכל הדעות”. זוהי חשיבת עתיד. זוהי מנהיגות במורכבות.

מנהיגות היא לדמיין מה יש מעבר לאופק ולהוביל לשם

מנהיגות היא לדמיין מה יש מעבר לאופק ולהוביל לשם

ומה עוד נדרש?

ברור אם כן מדוע הובלת הציבור למחוזות חדשים דורשת דימיון, ועיצוב ההווה ועשיית היומיום מתוך חשיבת עתיד. יחד עם זאת דימיון לבדו אינו מספק, יחד עימו נדרשים שרירים נוספים:

1. ניווט במורכבות.

2. מנהיגות משתפת ומלכדת: הכוללת יכולות רתימה ובניית קבוצה מובילה. כיוון שבעלי הסמכות והתקציב אינם יכולים להוביל את השינוי בעצמם, מדובר בתהליכי רתימה מתמשכים של בעלי עניין וגורמי רבים, שיתופם במהלך והתגברות על אימי הלא נודע וה”חשיכה” של הדרך.

3. נחישות והתמדה בדרך: המנהיג המחולל “חוצב” את ההווה היומיומי במו פסל, מסתת מתרגם את החזון לעשייה פרקטית ומדידה, הכוללת תוכניות העבודה וביצועים יומיומיים. זו הדרך בה הוא מקדם את עצמו ואת אנשיו בדרך ארוכה ולא סלולה.

4. אומץ ותעוזה אמיתית: כי באין דרך סלולה, המדובר בהובלה מורכבת, בה המנהיג חשוף לסיכונים גבוהים במיוחד.

ובישראל?

בימינו בישראל נראה כי נבחרי ציבור רבים לא ניחנו כלל בדימיון. גרוע מכך – הם עוסקים ישר מההתחלה בלהיות “ועדת ניהול הסיכונים” כמו בשלב השלישי של וולט דיסני. הגנה אינה הדרך הטובה ביותר לפרוץ ולהוביל, זה יגיד כל מצביא או מאמן כדורסל טוב. הגנה והתחפרות, הן תנאי הכרחי אך ממש לגמרי לא מספיק להישגים יוצאים מן הכלל.

הדימיון וחשוב יותר מידע, אמר איינשטיין, והובלה מבוססת חשיבת עתיד היא תנאי הכרחי בעשייה מנהיגותית לעתיד טוב יותר, ובמיוחד בהובלה המורכבת של מדינת ישראל לשנת 2020.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*