מה למדנו לקראת תשעה באב?

הרב קוק: “אם נחרבנו ונחרב העולם עימנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו על ידי אהבת חינם”!

שוב מגיע תשעה באב, ושוב יצומו היהודים הדתיים, והחילוניים ימשיכו כהרגלם. אבל דווקא עכשיו, לקראת יום הצום המציין את החורבן הכפול של שני בתי המקדש, ועימם שרשרת אסונות נוספים. שאלתי את עצמי האם למדנו לקח מהאסונות שפקדו אותנו, ומה נשתנה היום בהשוואה לעבר.

חורבן בית ראשון לאחר שבית המקדש הראשון עמד על תלו כארבע מאות ועשר שנים, נכבשה ירושלים והוחרבה והמקדש הועלה באש בתשעה באב586  לפנה”ס. כלי בית המקדש נבזזו ונלקחו לבבל, ככתוב: ” וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל; בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם; וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ.” ספר מלכים ב.

מדוע הפסדנו במלחמה?

על פי המקרא ניתן להעיד על כמה וכמה סיבות:

  • הממשל: הייתה השחתה במנגנוני השלטון, שכללה פגיעה ברשות השופטת, קרי שופטים מושחתים רודפי בצע ושוחד ושלמונים, שרים שעסקו בטובתם הם ולא בטובת הציבור, ולכן לקחו גם הם שוחד וגנבו, (ישעיה פרק א’ כ”ג). כיום לשמחתנו יש שופטים בישראל, אולם יותר ויותר נבחרי ציבור עושים לביתם, מועמדים לדין מורשעים ויושבים במאסר. המסקנה – אין תחליף לפוליטיקה נקייה!
  • אי הפרדת דת מן המדינה: ביחזקאל (פרק ח) מצוין כי הכהנים וחכמי העם עבדו עבודה זרה בבית המקדש עצמו כסיבה לחורבן, וכיון שבישראל חיו מאז ומתמיד בני כמה דתות הפרדת הדת מן המדינה בבחינת איש באמונתו יחיה, הייתה מועילה אז. וכאז כן היום….
  • יחסי חוץ קלוקלים: ירמיהו זוקף את הרס ממלכת יהודה גם לחובת המדיניות של מלכי יהודה האחרונים, שסמכו על “משענת קנה רצוץ” וכרתו ברית עם מצרים המתפוררת כנגד בבל שהייתה אז בשיא כוחה הצבאי והמדיני. וכיום? אין שר חוץ בישראל, העובדים המצוינים של משרד החוץ שובתים זמן רב ואיש אינו עושה מעשה. יתרה מזו, מזה שנים מכרסמים בסמכויות המשרד החשוב הזה, ומעבירים אותן כאתנן פוליטי בידי שרים שונים. דמיינו לכם שהמדינה שלנו מתנהלת ללא שר חוץ, ללא פוליטיקאי בכיר הממוקד 200% במדיניות וביחסי החוץ שלנו. זה פשע!
  • שנאת חינם: חז”ל ציינו כי בית המקדש הראשון חרב בשל שלוש עבירות חמורות שהיו בעם: עבודה זרה (הפרדת דת ומדינה כבר אמרנו) גילוי עריות (תודה לאל בעיה שולית כיום, שמטופלת במלוא החומרה) ושפיכות דמים, וזו הבעיה הקשה מכל, שנאת חינם, בינינו פנימה, הפוגעת בחוסן הלאומי ובלכידות.

חורבן בית שני קרה בעקבות “המרד הגדול” שהחל בשנת 66  לספירה. בתחילה המורדים נחלו כמה הצלחות, אך

ארבע שנים לאחר פרוץ המרד נכבשה ירושלים בידי אספסיאנוס ובנו טיטוס, שהחריב את בית המקדש, והמשיך לטפל בנו עוד שלוש שנים עד שהשלים את דיכוי המרד, שנכשל כישלון חרוץ! מנהיגיו נהרגו או נלקחו בשבי, הגליל וירושלים חרבו, מאות אלפי יהודים נהרגו, נפלו בשבי, הוגלו או נמכרו לעבדות, וכמובן מרכזו הרוחני והדתי של העם חרב. בין הגורמים למרד, מעבר  לאכזריות השלטון הרומי, ניתן למנות:

  • הגדלת פערים, קיטוב פנימי, פילוג, מתחים ושנאת חינם: לקראת סוף תקופת הבית השני החברה היהודית בארץ ישראל הייתה חברה מסוכסכת בינה לבין עצמה, ובינה לבין סביבותיה; חברה אשר איבדה את עצמאותה וסבלה מקיטוב חברתי וכלכלי חמור. בתלמוד הירושלמי מסופר כי היישוב בארץ ישראל היה מחולק ללפחות 24 כתות שונות, כולל הפרושים, שהיו הסיעה העממית שקיימה מצוות לפי פרשנות תורה שבעל פה; הצדוקים שכללו את בני המעמד העליון האצולה, הכוהנים ובעלי הממון; האיסיים שהאמינו בחיים של טוהר ופרישות, הסיקריקים הקיצוניים ועוד. בין הללו נפער שסע דתי מלווה בשסע מעמדי עמוק, כאשר אנשי האצולה ובני המלוכה סיגלו לעצמם, בהשפעת הרומאים, אורח חיים מושחת ונהנתני, שהיה לעתים אלים ורצחני, והתנהל על גבו של העם הפשוט, שהמשיך לשלם תרומות ומעשרות. מוכר?
  • סכסוך בין יהודים ולא-יהודים (יוונים הלניסטים, סורים, שומרונים ואחרים), קרי אחווה פנימית נדרשת גם כיום בין יהודים וערבים הגרים במדינת ישראל. שנאת חינם איננה אופציה עבורנו  הגרים כאן!
  • ייאוש (ממותו של מלך יהודה אגריפס הראשון, גם ייאוש אינו אפשרות, בשום מצב! הוא אינו מסייע להחזיק מעמד, ועל ייאוש נענש כל עם ישראל בעוד 40 שנים במדבר, ראו סיפור המרגלים.

אז מה היה לנו כאן? ממשל חלש מושחת ולא מוסרי, שסל גם מהעדר מדיניות חוץ; העדר הפרדה בין דת ומדינה, קיטוב חברתי והגדלת הפערים שהובילו לשנאת חינם בין יהודים ובין יהודים ללא יהודים, וייאוש. שיעור מספר אחת – אלה הגורמים שבהם צריך לטפל גם כיום.

יש כמובן סיבה נוספת לחורבן בית המקדש – עצם קיומו, בלב ירושלים, כמעביר מסר שהעיר הקדושה הזו שלנו בלבד. ירושלים קדושה לכל הדתות, ועד שלא נכיר בכך, ונאפשר לכל מי שהעיר הזו קדושה עבורו להנות ממנה – אנו עדיין בסיכון. אופטימיות ופסימיות אינן דווקא הפכים, יש צורך לראות את העובדות המרות, ולכוון לעתיד אופטימי ולפעול להשיגו!

הערה לגבי ייאוש: כאמור לפי המסורת תשעה באב הוא יום מוּעד לחמש פורענויות שקרו ליהודים, כולל גם הגזרה הקשה על דור המדבר כי לא יכנסו לארץ ישראל בגלל חטא המרגלים. ומה היה חטאם שבגללם נענשו בני ישראל בעונש קולקטיבי כה קשה, שמשמעו שלאחר שעברו יציאת מצרים ומסע כה קשה הם כולם ימותו במדבר, ורק הדור הבא יזכה להיוולד בארץ? כל המרגלים כולם אמרו שהארץ טובה וזבת חלב ודבש, אולם 10 מבין 12 המרגלים, שהיו מנהיגים בכירים מן השבטים, זרעו ייאוש בקרב העם בכך שטענו שאין לנו סיכוי לכבוש את ישראל. מסקנה – אין שום מקום לייאוש, רק להמשך בנייה ועשיה.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*