כמה מנהיגים יש כאן

לאחרונה מצאתי את עצמי מתחבטת בסוגיה האם נוחי דנקנר הוא מנהיג חברתי אזרחי?

הבנתי כי על מנת לענות על השאלה הזו צריך לשאול קודם מה היא מנהיגות חברתית/אזרחית. יותר מידי זמן הניחו כי מדובר במנהיגות של החברה האזרחית. אני גורסת שלא.

אני סבורה כי מנהיגות חברתית אזרחית יכולה לשבת במקומות רבים. וכי תנאי יסוד להיות אדם מנהיג חברתי הוא היותו מחויב להוביל שינויים לקידום הטוב הציבורי.

כל מי שמתמחה במנהיגות יודע לדבר על סגנונות שונים, ניתן לקרוא עליהם בספרות. וזה די משעמם, אפילו אותי שמתמחה בזה. אני רוצה לשלוח היום זרקור אחר. כי מנהיגות חברתית – אזרחית אינה סגנון. היא בראש ובראשונה מורכבת מאנשים וקבוצות שבאו לשרת, לעשות טוב ציבורי. את המובילים הללו אפשר למצוא בהמון מקומות ומגזרים. אבל יש להם דבר אחד משותף – הם באו לעשות טוב, הם מונעים מחשיבה על הכלל (ולא רק על עצמם). רובן אנשים צנועים. ודאי לא שמעתם עליהם.

הם לא איבדו את שארית התום, ועדיין מאמינים ש”אני ואתה נשנה את העולם”. לצורך קידומה ועתידה של מדינת ישראל מנהיגות חברתית אזרחית היא הכרח. אז בואו נסדר דבר סדור על אופניו.

ראשית מה היא החברה האזרחית?

היא מרחב רב הגדרות והיא חיה רבת פנים, והיא חיונית לחוסנה וקיומה של מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית פלורליסטית ששמה לרגליה את ערכי כבוד האדם והצדק.

ההגדרה הטובה ביותר שאני מצאתי לחברה האזרחית היא “האזור שלא למטרת רוח בין הממשלה לבין הפרט ומשפחתו”. החברה האזרחית היא גם האזור בו פועלים מתנדבים, תורמים, התארגנויות לא מתואגדות כגון ועדי הורים, שותפויות, ואינספור חיות אחרות. רבים מבלבלים בין החברה האזרחית לבין החלק שלה המורכב מארגונים ללא כוונת רווח, שהם רבים. אנשי הגיידסטאר מעריכים כי סך הכל פועלות בישראל 15,000 עמותות פעילות מתוך מעל 40,000 עמותות רשומות. כלל הארגונים הללו יחד קרויים ממגזר שלישי.

אגב הריבוי הוא חלק מן הדמוקרטיה, אבל בישראל באמת שהגזמנו, חישבתי פעם ומאתי כי יש עמותה פעילה על כל 580 תושבים.

למדתי את החברה האזרחית דרך עבודה עם מנהיגותה, והיא מרגשת. כאמור מנהיגים חברתיים – אזרחיים יכולים להיות החל במנכלי מתנסים, דרך חברי כנסת, ראשי רשויות, קציני בצבא, אנשי עסקים המתנדבים בחברה  האזרחית, בכירי ממשל ועוד.

כמה מנהיגים חברתיים יש לנו?

הבה נעריך:

• מנכ”לי עמותות, אנו מעריכים כ 3000 מנכלים כאלה, והם רובם אנשים ברוכי כשורים ודורשי טוב.
• מנהיגות מתנדבת, קרי חברי ועדים מנהלים ויושבי ראש, אנו מעריכים כ 80,000 איש כאלה, ובישראל של היום רובם אינם מבינים את תפקידם הקריטי בהובלת ארגוני החברה האזרחית, שרבים מהם עדיין מובלים על ידי מנכל או מנכלית יזמים ומונעי חזון. כמה מהם מובילים? אולי 2000.
• נבחרי ציבור, 120 בכנסת, 256 ראשי רשויות ועוד כמה מאות חברי מועצות מקומיות. לצערי בישראל של 2013 לעיתים נראה כי מי שמנסה להנהיג את החברה האזרחית הם כמה חברי כנסת שמנסים נואשות להנהיג, לרסן, להגביל, או לפחות לעשות סדר. ולגבי השלטון המקומי. האם ידעתם כי גם חברי מועצת עיר אינם מקבלים שכר. קרי הם מתנדבים. הבה נעריך את החברתיים שבנבחרי הציבור בכ 200
• אוניברסיטאות וצבא – עוד כמה מאות של אנשים בכירים ומשפיעים.
• יש 60,000 עובדי הממשל המרכזי, מהם כ 1300 הסגל הבכיר, רובם ודאי מעבר להיותם מנהיגות ציבורית פועלים כמנהיגים חברתיים – אזרחיים. ויש גם צעירים המצטרפים לשורות השירות הציבורי.
• ויש עוד קובעי דעה. אנשים לא מתואגדים. למשל עיתונאים, מובילי מחאת קיץ 2011, שחלקם, ראו סתיו שפיר ואיציק שמולי כבר חברי כנסת והפכו מנהיגות פוליטית. אלה גם פניהם של חברי הועד של הישוב שלי מתן, העושים את מלאכתם נאמנה בהתנדבות.
• אחרונה ורבת השפעה – הרי לאיש אין ספק לגבי כוחם ומנהיגותם של התורמים הגדולים, אולי כמה עשרות ספורות, אולי מאה או מאתים. ואם נוסיף את עובדי הקרנות הפילנתרופיות, נגיע ל כ מאתים בכירים ומשפיעים, שדרך הכסף וההשקעות הנבונות יוצרים פעמים רבות מציאות חדשה, ומנהיגים גם הם את החברה האזרחית

לסיכום אני מניחה כי מדובר בכמה אלפים רבים של אנשים מדהימים, חלקם עובדים וחלקם מתנדבים, שמשפיעים על עתידנו לעיתים רבות לא פחות ואולי אף יותר מאשר חברי הכנסת. ואיש אינו בוחר בהם.

הם גם משפיעים על המדיניות, למשל כשעובדים בגופי סינגור, או מכוני מחקר שרוצים לעצב מדיניות, ואף הביאו לא רק לחקיקת מספר רב של חוקים אלא גם להקמתן של לא מעט שדולות בכנסת. כיום התפיסה כי רק הממשלה קובעת את המדיניות ללא דיאלוג עם אזרחים והחברה האזרחית איננה תקפה.

ולגבי המנהיגים, יש חלק פחות משמח – לא כולם נשארים חברתיים. יש כאלה שהחלו את דרכם עם שליחות, ואיבדו אותה במהלך הדרך, וחלקם הסתאבו. יש כאלה שמראש לא באו למען הטוב הציבורי, אלא למען קידום אינטרסים אישיים. בכל מקרה לא תמיד הם רואים עצמם אליטה משרתת. חלק מנבחרי הציבור או המנהיגות המתנדבת העסקית הפכו לצערי לצינים, שורדים, שחקנים במשחק הכוח. הם רודפים אחרי שלושת הכ”פים: כסף, כבוד כוח…. לעיתים הגיל הופך את האנשים פחות תמימים ויותר ציניים. שלא לדבר על כך שאם הם בפוליטיקה הם חייבים לשרוד, ולהיבחר, ומאבדים את שרידי התום.

אך זהו מיעוט. הרוב נשארו.

הם לא רחוקים.

הם אתה ואת ואני. שנשנה את העולם. ונתחיל בלבנות חברת מופת בישראל

נ”ב: ולא, נוחי דנקנר, למרות שתרם 100 מיליון ₪ לשנה בשנים הטובות, ממש אינו מנהיג חברתי! הוא לקח כסף מן החברות שבשליטתו ותרם אותו תחת שמו בשם הקבוצה, והאדיר את שמו, תרם את הכסף שאנו השקענו בו, במניות ובאג”ח תוך שהוא מקבל זיכוי מס על התרומות הללו. המס שלנו, וכמובן שהוא לא העלה את שכר המינימום של העובדים בחברות שלו. הערה: רמי מרדור שעמד בראש הקרן של אי די בי ואותו, גילוי נאות, אני מכירה היטב, הוא מנהיג  חברתי ללא ספק.